יום שבת, 29 באוגוסט 2015

הורה ברירת המחדל, כתבת אורח

לפני כמה זמן נתקלתי באינטרנט בכותבת שלא הכרתי.
היא כותבת בלוג על חיי משפחה בת 5 נפשות ומאוד מאוד הזכירה בדבריה את חיי שלי.
ולכן, מיד ביקשתי ממנה רשות להופיע אצלי בבלוג והיא הסכימה!
גבירותיי ורבותיי - קבלו את מרדית'!

הורה ברירת המחדל
האם אתה הורה ברירת המחדל? אם היית צריך לחשוב על זה, כנראה אתה לא. היית יודע אם כן. תאמין לי. הורה ברירת המחדל הוא זה שאחראי לצרכיהם הרגשיים, הפיזיים והלוגיסטיים של ילדיו. זהירות ספוילר: זה בדרך כלל ההורה עם הרחם.
בפעם הראשונה שהבנתי שאני היא הורה ברירת המחדל היתה כשבתנו הראשונה נמנמה צהריים, ודן ואני צבענו את חדר האורחים. כשהיא בכתה, הוא לא עצר ולו לרגע את מה שעשה בשביל לקחת ולטפל בה. באותו הזמן, שנינו עבדנו מחוץ לבית והיינו מעורבים באותו פרויקט ביתי. היינו שווים במערכה, טוב, אם לא מחשיבים את העובדה שאני זו שנשאתי אותה בקרבי והזנתי אותה במשך 9 חודשים, מה שהפך אותי לשווה-יותר-מכדי-להיות-מחדל-בתחומה. ובאותו רגע חשבתי לעצמי, טוב - זו ממש חוצפה.



מה זה בכלל הורה ברירת המחדל?
14 שנה אחר כך, ואני עדיין הורה ברירת המחדל. היום אני עובדת חצי משרה מהבית בעסקי הייעוץ שלי, אז זה קצת יותר הגיוני, אבל זה עדיין די חוצפה. אמא, אמא, אמא, אמאאא, אמא, אמוש, אייימא, אמא. משך.כל.היום. אני ממלאה את צרכי שלושת הילדים שלנו: הרשמה לחוגים ולפעילויות, לוגיסטיקת הסעות, קביעת תורים לרופאים מסוגים שונים, ענייני חברים ובנים, רגשות פגועים, פעילויות אחר הצהריים בבית הספר, קניית מתנות, תספורות, קניות בגדים, וכתיבת פתקי תודה רבה - שמבחינתי זה לגמרי עבודת השטן. בנוסף אני גם זו שמארגנת את הארונות בעונות המתחלפות ובודקת מה עוד מתאים ומה לא. זו, לדוגמא, היא מטלה מזופתת אותה מכיר רק הורה ברירת המחדל.
הורי ברירת המחדל מכירים את שמותיהם של המורים של ילדיהם, את כולם. הם אלה שממלאים טפסים רשמיים, כולל זה האורך 20 דפים ומיועד לאשר את משחקו של הילד בקבוצת הכדורגל בבית הספר, ודורש שבועת דם בכדי שלא תתבע את בית הספר ברגע שהילד יחטוף זעזוע מוח. כי הוא יחטוף זעזוע מוח. הם מקשיבים לסיפורים מייגעים ומשעממים על משחקים בשיעורי הספורט, שאינם מגיעים לשום פואנטה. הם מאייתים מילים, תמידית. הם יודעים כמה נייר עטיפה יש בבית. להורה ברירת המחדל אין יומן משלה, אלא אחד שמלא בפעילויות הרבות של כל שאר בני הבית ברמה שגורמת לראשה להתפוצץ. הם מכירים נוטריון. הם רוכשים בריסטולים בחבילה של 10. הם טרחו ובנו מערכת יחסים נאמנה עם המזכירות של בית הספר. הם יודעים מה מידות הבגדים של ילדיהם, כולל מידת הנעליים, השם ישמור.




קריאה להורה הגיבוי
ודרך אגב, הבלוג הזה האא בשום אופן אינו תחרות בין הבעל והאשה לגבי מי סובל יותר. בעלי הוא מפרנס ברירת המחדל, מכסח הדשא ברירת המחדל והורג העכבישים ברירת המחדל, וביחד כולם מספקים את אותו המתח וחוסר הסיפוק והוא מוזמן לכתוב על זה בלוג. הוא גם עוזר בצורה מדהימה ובעל ואבא מעולה. אבל, להגנתי, הדשא והעכבישים לא קוראים "אייייימאא" מאה פעם ביום, והבוס שלו לא מגיע איתו לחופשות. רק אומרת. והוא יהיה הראשון להגיד שאני קיבלתי את החצי הקצר של המקל. הפנים שלו מתכרכמות כשאני רק מספרת לו על חלק קטן מהדברים שעשיתי היום. אז, הוא עוזר המון. אבל, במונחים של לוגיסטיקה ומטלות אדמיניסטרציה, הוא הורה הגיבוי.


מקריות
ישנו הבדל מסוים בין הורה ברירת המחדל להורה הגיבוי. לבתי לילי יש שיעור ג'אז בימי שני. אני יודעת שהיא תגיע לשם וחזרה הביתה, למרות שלגרייסי יש טניס בדיוק באותן השעות. הלוגיסטיקה היא עליי. אין בעיה. לפעמים דן מתקשר אליי באומרו שהוא רוצה לעזור. שיחות אלו מתחילות בדרך כלל בשאלה "באיזו שעה לילי יוצאת מהשיעור?" כבר אני רוצה להכות אותו בפרצוף. זו אותה השעה כמו בכל שבוע! ובזמן שהוא מפטפט איתי קלילות על איך הוא יכול "לעזור", אני מראה לג'ורג' הבוכה איך להשאיל בחיסור, מושג שילד בכתה ב' לא מסוגל להבין בכלל, מכינה ארוחת ערב (טוב, בסדר, מרתיחה פסטה), ומנסה להחזיר אימייל אחרון הקשור לעבודה. אז, לעתים, מסתדר לדן בלו"ז העבודה שלו, ולו"ז ההתעמלות שלו, לחזור הביתה דרך הסטודיו לריקוד של לילי בדיוק בשעה שהיא מסיימת את שיעור הג'אז שלה. עוזר? כן. הורה ברירת מחדל? לא. הורה ברירת המחדל לא מסתמך על מקריות.


מקלחת
להיות הורה ברירת המחדל, לפחות במקרה שלי, לא כרוך בכך שהבעל אדיוט, אלא בכך שילדים אינם שוקלים קירבה או רגישות כשהם קוראים לעזרה. הם קוראים להורה ברירת המחדל. לי. כבר יצא שהייתי במקלחת וענדתי לבתי שרשרת. היא נכנסה למקלחת בעוברה דרך חדר השינה, עוברת את בעלי בדרך וישר אליי. סיפור אמיתי. אפילו שבעלי קרא "היי..אני פה!". עשיתי בדיוק 5 מקלחות בביתי מבלי שנקראתי לעזרת ילדיי. ניפחתי בלונים במקלחת, פתחתי קשרים בנעליים, שמתי פלסטרים, חתמתי על תעודות וסירקתי שיער. אני יודעת...למה לא לנעול את הדלת? אני טיפשה. אבל הם יצליחו להיכנס בכל זאת. אני בטוחה בזה.


עומס מידע
עזבו אתכם מאוטוסטרדת המידע, הורה ברירת המחדל הוא הסטארט-אפ הרציני בתחום עיבוד המידע ושיחזורו. מבלי לשים לב, אנו הולכים בבית ורושמים לנו במוחנו היכן כל דבר נמצא. אנו רואים גומיה על רצפת המקלחת ותת-המודע שלנו יודע שפיסת מידע זו תהיה הכרחית בעתיד הקרוב בכדי למנוע התפרצות של מתבגרת. פעם היית בקליפורניה לענייני עבודה והתקשרו אליי מהבית לשאול איפה נעלי הספורט של ג'ורג'. והחלק הגרוע ביותר היה שידעתי את התשובה. השטויות שהורי ברירת המחדל מאפסנים במוחם שווים לכמות היין שהיא שותה. יותר מדי.


אוהל הסגר
מה שהכי מטריד הוא, שנראה ואין להורה ברירת המחדל אפשרות אמיתית לברוח. הם לא מקבלים חופש אלא אם כן הם פיזית מרחיקים עצמם מהמשפחות שלהם... וזורקים את הפלאפון שלהם לאיזה אגם. אפילו כשהם כן יוצאים לסוף-שבוע חופש, הם משאירים אחריהם רשימה מפורטת של פעילויות יומיומיות מאורגנות לפי שעה עם הוראות. הם מארגנים הסעות, מפגשי משחק עם חברים, ומשאירים מתנת יום-הולדת עטופה. הורה הגיבוי? פשוט יוצא מהבית. מדהים, הם פשוט מנשקים אותנו לשלום ויוצאים מהבית. קיביני.... אוקיי, נשימה עמוקה. עכשיו רצינות. החלום היחיד שנותר להורה ברירת המחדל הוא להידבק במחלה מדבקת ביותר-לא מסכנת חיים. אבל, גם אז, אנו יודעים שהילדים ימצאו דרך להיכנס לאוהל ההסגר שלנו בשביל שנפתח להם צנצנת.


הישרדות המינים
תראו, הורות היא קשה לכל המשתתפים, ושני ההורים תורמים בדרכים משמעותיות. אני מקבלת את זה. כדאי לזכור גם שאני לא מומחית בהורות. אני יושבת במטבח שלי, לובשת גרביים נוחות, כותבת על הרעיון המיתולוגי שמוחי קדח, הורה ברירת המחדל, בגלל שרבות חשבתי מדוע אני מותשת כל כך. אני לגמרי מאמינה שהורה ברירת המחדל הכרחי להישרדות המינים. אחרת, ילדים היו נשכחים בפינות, עושים מה שבא להם, וכל העסק היה מתפרק. אבל זה לא משנה את העובדה שההיקף והמשקל של ניהול כל כך הרבה אנשים וחייהם, מגיע עם עייפות מנטלית ורגשית עצומה, עייפות הייחודית רק להורה ברירת המחדל. מגיע לו שיבינו אותו..ושיקראו לו בשם!
אחרת, אנו נהיה אלה שנעשה מה שבא לנו'



הערת כותבת: כן, הורי ברירת המחדל יכולים להיות גברים! ואל דאגה, בעלי מאוד אוהב את הבלוג הזה...הוא מצהיר בריש גלי שהוא נרגש שלעולם לא ייאלץ לדעת היכן יש בבית ניר עטיפה. כל אחד מאיתנו מקבל בשמחה את תפקידו בבית.

הערת מתרגמת: גם אני.

את מרדית' תוכלו לקרוא בבלוג שלה www.mblazoned.com ותוכלו למצוא אותה בפייסבוק או בטוויטר


נשיקות <3 עינת

יום חמישי, 27 באוגוסט 2015

פוסט הפולניה

קודם כל, נראה לי שאני חייבת לכם התנצלות.
כי הנה אני, הכותבת בלוג לעת תחביב, חיה את חיי ומבלה את חוויותיי, ולא משתפת אתכם בגרוש! וזה לא שאני לא חושבת עליכם. הו לא..כרטיס הזיכרון בטלפון שלי מלא בתמונות שכולן נלקחו מתוך מחשבה עליכם בלבד, ואיך אצרף אותם לבלוג מרנין ואתם תשבו בבית, או במשרד, או בדרך לאנשהו, מול המחשב או הטלפון, ותצחקו כל כך, שאדם זר שיעבור במקרה מול דלת המשרד שלכם יחשוב שאתם קצת דפוקים בראש כי אתם צוחקים בקול לעצמכם. לבדכם.
ואז מגיע הערב, ואני, בחוצפתי הרבה, הולכת לישון.
כאילו, מה?? מה לישון? איפה המחויבות? והרצון הטוב? וההתחשבות בכם, שחיים לכם בציפיה עמוקה לקרוא על הפדיחה האחרונה שלי (כמו לכתוב נגזרת למכנסיים במקצועיות רבה, ואז לגלות שתפרתי את שתי הרגליים אחת לשניה ויצרתי חצאית), או על איזו חוכמה של זאטוטה בת 3 (אמא, אני יכולה לאכול בכוח? שאלה והשפריצה מרק לכל עבר), או על איזו תובנה חדשה לגבי המקומיים (כי זמן בחירות עכשיו, ומלבד שלטי הבחירות הרגילים, שמעטרים כל עמוד/קיר/אבן שפה/הלך מסכן שעמד רגע אחד יותר מדי, ישנם גם שלטים המבקשים מהאלוהימה שלהם שיעזור להם לבחור נכון ולמגר את השחיתות במדינה. כבוד).
הרי החיים אינם חיים בלי שאהגה את הגיגיי מעל גלי הרשת. החיים שלכם, זאת אומרת. שלי דווקא די סבבה.

אז מה אני רוצה מכם בעצם?
שאלה טובה.
קודם אני רוצה להגיד לכם תודה, על שלא התייאשתם, וגם בימים של דילול בלוגי (יש כזה מושג, נשבעת לכם!) עדיין אתם חושבים עליי (פחחח..עאלק!) או לפחות ניגשים לבדוק מה חדש, ואיזה רעיון אווילי חדש התחשק לי לעשות (מכנסצאית למשל היה רעיון ממש טפשי, נאלצתי לשבת חצי שיעור ולפרום).
ורציתי להתנצל על שלא שיתפתי אתכם בסתם הגיגים בזמן האחרון אלא הלאתי את חלקכם בהדרכות שדורשות מכונות תפירה וכאלה. אני מתנצלת מעומקי ליבי ומבטיחה לכם שאעשה זאת שוב. כי אם אני נהנית אז בטוח יהיה מי שייהנה גם כן (שלום לך :-))
ולכן גם מבקשת מכם להמשיך ולקרוא, כי מדי פעם גם תבוא רשומה כזאת, שעוסקת בעיקר בהלקאה עצמית. ואת זה הכי כיף לקרוא, הרי.
ולסיום סיומת - בואו תשמעו שיר מגניב ששמעתי לאחרונה, ותגידו לי אם לא בא לכם להתאהב קצת שוב.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: במקור הרשומה הזו היתה צריכה להיות מעוטרת בתמונות של התוכית צ'יקה והיא ספוגת מים אחרי מקלחת, ככה בשביל ההומור הנמוך, אבל המערכת החדשה של מייקרוסופט לא מאפשרת לי, אז עד העדכון החדש - ראו עצמכם כמודרי תמונות. 





יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

הדרכה לעליונית מגניבה בחצי שעה

אהלן!!
מה שלומכם אנשים יקרים? בזמן האחרון היתה קצת יצירה בבית שלנו. יצרנו בגדים, תיקים, פונצ'ואים, אנחנו באמצע של יצירת שמיכות, וילונות, ההשראה והצבע פורחים יחד עם הגשם הטרופי שהגיע סוף סוף אחרי תקופה ארוכה של יובש.
למשל, אחד מדברי הלבוש שהכי נהניתי לעשות לאחרונה היתה העליונית הזו, שבתמונה.


העליונית הזו זכתה לתגובות רבות ברחבי הרשת, ואפילו נשאלתי אם אוכל לכתוב הדרכה. ובכן, ברור שכן!
לקח לי קצת זמן, כי הזמנתי לי מצלמה חדשה כדי שאוכל לצלם את השלבים באיכות הטובה ביותר שקוראיי הנאמנים זכאים לה.
השתמשתי בחשבון האמזון שלי, ויחד עם מתנות יום ההולדת של האבא היקר שלנו (זוכרים?) הזמנתי לי גם מצלמה שהבטיחה להיות מוצלחת במיוחד. מתנות יום ההולדת הגיעו (גם של הזאטוטה, שייחגג רק חודש הבא, ובכל זאת..), והשבוע סוף סוף הגיעה גם המצלמה. בשמחה גדולה פתחנו את הקופסא, פוצצנו את הפצפצים האדירים שמילאו אותה, וגילינו את המצלמה בפנים, והיא חסרת סוללות ומכסה עדשה. אז המתנתי עוד קצת בסבלנות, וכשהגענו הביתה מיד שמתי סוללות והתחלתי בניסויים.
המצלמה קקה. הפלאפון שלי עדיין מצלם טוב יותר.
וכך...לא נבזבז זמן - הנה ההדרכה.
בואו נכין עליונית כזו! עם פרנזים!!
מה אתם צריכים?
1. בד, באורך לטעמכם - מכתפיים עד אורך רצוי (בתוספת 4 ס"מ למכפלת) * 2. בהדרכה מדדתי בד רפוי ונעים בדוגמא מגניבה, באורך של 65 ס"מ (+4) * 2 (סה"כ 130 ס"מ)
2. מספריים.
3. מכונת תפירה וחוט בצבע המתאים (רצוי..)
4. פרנזים - כי זה מדליק, אבל לא חייב
 
בשתי התמונות למטה אתם יכולים לראות אותי מודדת - אורך של 65 ס"מ + 4 , רוחב כתפיים של 100 ס"מ +4


את קו הקיפול סימנתי בסיכות, פתחתי את הבד וקיפלתי שוב - הפעם לרוחב.
שימו לב שקו האמצע בולט בזכות הסיכות ששמנו קודם.
 
 
עכשיו נסמן את הפתח שלנו. מ-3 ס"מ למטה ועד 10 ס"מ בקו הקיפול.

 


סמנו לכם את קו הפתח וגיזרו, כמו בתמונות למטה.
שימו לב - פתחתי את הבד, שיחררתי את הסיכות, וככה זה נראה -
החלק השלם הוא הגב, החלק הפתוח - הקדימה של העליונית.
פשוט, נכון?



והופ! הגיע הזמן לגשת למכונת התפירה.
תיפרו מכפלת לאורך כל הבד כולו.
 

קפלו שוב את הבד, צד ימין לצד ימין, ומדדו 34 ס"מ מקו הקיפול, סמנו בסיכה.
אלו יהיו השרוולים! תיפרו יחד את שני חצאי הבד (מלמטה, לא מהקיפול!) עד הסימון שהשארתם, וזהו! סיימתם!

 
אלא אם כן אתם רוצים פרנזים :-)
אני מצאתי במקרה (עאלק! כיתתנו רגליים חצי יום עד שמצאנו את החנות היחידה בגואטמלה שמוכרת אותם ארוכים במיוחד) פרנזים באורך של 10 ס"מ.
תפרתי אותם לאורך כל המכפלת התחתונה, פתחתי אותם שיתנופפו ברוח, ו-וואללה! (במבטא צרפתי..)
 


 
 חצי שעה של עבודה ויש לנו עליונית מהממת.
תאמינו לי, לקח לי יותר זמן לבחור בד ולמצוא פרנזים...


לא התגמדתי.. יעל גם מדדה בשבילי את העליונית :)
אתם מוזמנים לשאול, לשתף, אשמח לראות תמונות של העליוניות שלכם, הכי חשוב - תהנו!

נשיקות 3> עינת

ועוד משהו אחרון: שמתם לב שכבר חודש אלול??
הנה נגמרת לה עוד שנה...