יום שישי, 8 באוגוסט 2014

קרקס גואטמלי


השבוע הלכנו לקרקס.
גילוי נאות - זו הפעם הראשונה בחיי שהלכתי לקרקס.
קרקס מדראנו היה מופיע שנה אחרי שנה בבאר שבע ובשאר מקומות בארץ, ועדיין מעולם לא הזדמן לי לבקרו. לכן מיותר לציין שמידת ההתלהבות שלי מהחוויה השתוותה כמעט לזו של הבנות. ובעוד בח"לי ואני ראינו בעינינו המנוסות את להטוטי הליצנים והאקרובטים וגיחכנו על "עובדי המשק" שהחזיקו את חבל הלהטוטנים כשאלה טיפסו למרומים ורצו מהר מהר אחורה ומשכו את החבל עימם, בכדי שאלה, הלהטוטנים, יוכלו לטפס לאותו מעלה-מעלה שרצו, בנותיי ראו רק את הלהטוטים והיו מוקסמות.

מוקסמות..

אז מה רואים בקרקס גואטמלי? רואים לולייניות מטפסות על סולמות באוויר, ולוליינים מתעופפים עם בדים בסגנון אלדין והשטיח המעופף. רואים נערות מסובבות חישוקים סביב גופן ונערים מעיפים לפידים ותופסים שוב. כמו פסטיבל חוצות כזה, יום שישי אחר הצהריים בטיילת בתל אביב. ובינתיים מוכרניות מסתובבות ומשדלות ילדים (באמת משדלות! הזאטוטה המסכנה לא ידעה כבר איך להתמודד עם כל השפע שהוצע לה!) לקנות רעשנים זוהרים וצעצועים מסתובבים וחרבות מוארות, סטייל הטיילת באילת בימות הקיץ. מין חוויה על-חושית שכזו. וגם על-כספית כי כמובן שכל המחירים מופקעים וגם לשירותים עולה כסף (אחרי שכבר הוצאנו הון קטן על קניית הכרטיס...).


החלטנו לשבת בכסאות הקדמיים ביותר, אלה שעל הזירה. כסאות מפנקים כאלה של קולנוע, עם מקום לשים שתייה או פופקורן, ועם האפשרות לראות הכל מקרוב קרוב. ובאמת היינו הכי קרובים שאפשר לליצנים, וללוליינים, וגם לנמר היחיד מבין שישה שלא הצליח להתאפק והיה חייב לחרבן דווקא לידנו...




המזל הוא שהנמרים הגיעו בסוף המופע..
אחרת לך שב כל המופע עם חירבון נמר מתחת לאף...


והיה גם קנגורו מתאגרף


ולנושא אחר - לפני 4 שבועות רשמה זלנה מהבלוג zooty owl שהיא מתחילה בפרויקט של סריגה משותפת. מה זה סריגה משותפת? נשים רבות מסביב לעולם שקוראות את הבלוג של זלנה סורגות, כאילו יחד איתה, את אותה השמיכה. היא מפרסמת הדרכה, וכל אחת סורגת בצבעיה האהובים את השמיכה שלה ע"פ ההדרכה. כולן משתפות את העבודה שלהן וכך כולן יכולות לשטוף את עיניהן בדוגמאות שונות של העבודה שלהן, לקבל השראה ובכלל להרגיש יחד. החלטתי הפעם להצטרף לפרויקט כזה. גם כי אולי סוף סוף אסיים שמיכה (זוכרים את שמיכת הטלאים שלי...אז זהו..שהיא עדיין ברשימת הטודו שלי..), גם כי אני אוהבת את הסגנון של זלנה, גם כי אני מרגישה שאני ברמה מספיק טובה בשביל לעמוד בציפיות של עצמי משמיכה כזו וגם, ובעיקר, בגלל שתפסתי את הפרויקט הזה בזמן...
אז כל שבועיים זלנה מפרסמת את ההדרכה לריבוע הבא, כבר סיימנו 2 ריבועים   (14 בעצם, אבל 2 הדרכות), ואנחנו בפתחו של השלישי ששמו - טיק-טק-טו.
הנה העבודות שלי עד כה.


ריבוע האקונה מטטה

ריבועי פרח
את השמיכה הזו (ששמה "ימים שמחים"), החלטתי לסרוג בגוונים כחולים שמסמלים לטעמי את השלום והשלווה שהייתי רוצה לאחל לעם ישראל. וגם קצת ירוק בשביל התקווה. ככה יוצא שכשאני סורגת, אני חושבת על ימים שמחים שעוד יבואו אלינו. אמן.
מי שרוצה להצטרף גם כן - תמיד אפשר! כל הפרטים, בקישור המצורף.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: אותו קרקס מופיע 7 ימים בשבוע, מפעם אחת ועד ארבע (!) פעמים ביום. הוא נמצא כבר חודש בגואטמלה סיטי, ומטייל בכל רחבי גואטמלה. שווה, לא?!


יום שישי, 25 ביולי 2014

הילדים. נקודה.

ימים טרופים עוברים עלינו.
אנחנו לא בארץ, הדאגות הן מסוג שונה, קצת פחות קולקטיבי אבל לא פחות ישראלי.
העיניים צמודות לחדשות/פייסבוק/ידיעות מבני משפחה ובתוך כל הפחד והחשש לשלומם, אני קוראת על הרבה נתינה ואהבת חינם וטוב, שאזרחים עושים למען החיילים, למען תושבי הדרום, למען אחרים ולמען עצמם. כי בוא נודה בזה, כשאתה עוזר למישהו מתוך רצון טוב, אתה מרוויח הרבה גם כן. אתה מרוויח את התודה שלו, אתה מרוויח את ההרגשה הטובה, אתה מרוויח נקודות זכות בהערכה העצמית שלך, כי הנה - נתת לאחר לא מוכר, ללא תנאים, מתוך רצון. אתה מרוויח נקודות בחשבון הסופי של הטוב והרע מול בורא עולם (וגם אם אתה לא מאמין, חשבון הנפש שלך מול עצמך יוצא בזכות).

והנה העזרה שלי. היא לא גדולה ממש, אבל אני מקווה שתוכל לתת אור קטן אפילו לאדם אחד. זה יהפוך אותו לאור גדול מבחינתי.
הילדים.
הילדים שלנו בחופש (שלי בחופש תמידי, כן?), הקייטנות לא ממש מתפקדות בחלקים גדולים בארץ, המצב משאיר אותם קרובים לחדרי המיגון, פעילויות רבות מתבטלות כי אי אפשר לצאת מהבית למרחקים גדולים, או כי כל בתי המלון מלאים בתושבי הדרום, או כי אבא במילואים.
ולכן, הנה לפניכם, רשימה של שלל פעילויות שאפשר לעשות עם הילדים, גם בבית, באמצעים פשוטים, לגילאים שונים.

1. פונפון על מזלג. זו פעילות שכבר כתבתי עליה בעבר ויעל אפילו הצטלמה לסרטון הסברה איך עושים אותו. זה קל, זה כיף, זה מתאים לכל הגילאים, ואפשר לקשט את החדר/מקלט/אזור ממוגן בשלל פונפונים צבעוניים ושיהיה שמח.
הנה הקישור לרשימה שמסבירה איך.
 
 
2. פעמוני רוח. גם זו פעילות שמתאימה לכל הגילאים ואינה נזקקת לציוד מיוחד.
ביום בהיר אחד טיילנו ברחוב ואספנו מקלות באורכים שונים. כל הילדים אוהבים לאסוף מקלות...אפשר גם אצטרובלים! בכל מקרה, צבעו אותם בצבעים שמחים! אפשר בגואש, אפשר בספריי צבע. למי שלא אוהב לכלוך הנה טיפ - אני פורשת ניילון ענק (שקית זבל) על השולחן/רצפה, מעליו מגש פלסטיק לכל ילד ובאמצע הצבעים. כל ילד צובע על המגש שלו בלבד והשטח כולו מתקפל אחר כך עם הניילון ישר לפח. אפשר גם על המדרכה בחוץ, ואז זה אפילו יותר קל.
בכל מקרה - אחרי שהצבע התייבש, קושרים את המקלות בחוט ניילון/כל חוט שיש בבית (אני התחכמתי והברגתי לתוך המקלות אביזרי תליה קטנים, אבל לא חובה), וקושרים אותם בשורה לכף עץ ישנה מהמטבח (שגם אותה ניתן לצבוע). קושרים עוד חוט אחד לתלייה, וזהו. מקשטים את החדר/חוץ.
ככה לא מלכלכים את השולחן..
 



 
3. מוביילים. ואם כבר אספנו מקלות, ניקח שניים מהם ונקשור אותם יחד באיקס. עליהם אפשר לתלות מכל הבא ליד - מטוסי נייר, בקבוקי פלסטיק צבועים, חרוזים, פעמונים. אפשר גם לגזור ניירות צבעוניים ולהכין לנו סוכה בתוך הבית מדגלונים וקישוטים, כדי לשמח את הלב.
הנה כמה רעיונות.
 

אצטרובלים בהיכון

 
 

מטוסי נייר

בובות בד וסרטים צבעוניים

 
 
הנה דוגמא איך לשמור
על נקיון. שקית ניילון
על השולחן
 

 
 
 

בקבוקי פלסטיק חתוכים וצבועים
 
 

 


 
 4. ניסויי מדע. כי זה משעמם רק ליצור וליצור כל הזמן... (סתם, תנו לי כל היום לצייר ולגזור ולהדביק ואני מאושרת, אבל לא כולם כמוני)
הבנות שלי בנות 7 ו-9, והן מאוד נהנות ללמוד דרך ניסויים. כשהן היו קטנות יותר הן נהנו להסתכל ולראות איך, היום הן גם לומדות את הלמה.
הנה כמה קישורים לניסויים שערכתי עם הבנות, סרטונים והסברים.
סרטוני מדע: אפשר לשלב את הילדים בצילום. הם נהנים מאוד לצלם אחד את  השני ולהיות במאי סרטים ליום אחד. פה ניתן לראות קסם בלון בבקבוק וניסוי הבלון והשמרים.
כרומטוגרפיה: ניסוי נחמד מאוד בפירוק צבעים למרכיבים שלהם. ברשומה הזו ישנו הסבר וקישורים להסברים נוספים.
חמוציות מרקדות: הנה סרטון של עמית מסבירה איך לגרום לחמוציות או צימוקים לרקד. מקסים. ותודה למכון דוידסון למדע.
מה שוקל יותר? קילו נוצות או קילו פלסטלינה? את כל התשובות והסבר איך לבצע את הניסוי ניתן למצוא בקישור הבא.
 
5. מיטת מים. טוב, לא ממש מיטה. יותר כרית..מאחר ולא ניתן ללכת לבריכה (או שניתן אבל מפחיד), וחם והמים מאוד יקרים בישראל, אז מילאנו מים בשקיות זבל גדולות והשתוללנו עליהן עד שהתפוצצו. ואז סתם נרטבנו כי כיף. עוד פרטים לגבי איך ומה, כאן.
 
6. בישול. כי גם אנחנו זקוקות לקצת הפוגה. תשלחו את הילדים למטבח!
זוכרים את הספר "ילדים מבשלים" של רות סירקיס? נראה לי שכולנו גדלנו עליו. אני זוכרת הכי טוב את הביצים הממולאות...אבל הבנות כבר גדלו קצת והיום הן מכינות דברים יותר מורכבים מסנדביץ' מחייך. כמובן תוודאו שהילדים יודעים מה הם רוצים להכין, ושכל המרכיבים קיימים. אפשר לערוך איתם את רשימת הקניות בהתאם למתכון אותו הם רוצים להכין, ולבנות איתם תפריט שבועי. הכל בהתאם לגיל המדובר. תנורים וסכינים - לשיקולכם, זה בסדר גם רק להחליט על ירקות בסלט, לשטוף אותם או לערבב.
הנה כמה רעיונות לבישולי ילדים.
 

סנדביץ' פשוט הופך לחגיגה לעיניים
 עם חותכני עוגיות

 

יעל פותחת מופלטות



 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמית הכינה עכברי תפוח אדמה
מקסימים במילוי גבינות, אפויים בתנור
(התפודים רוככו קודם בתנור כשעה)
 
 

תראו איזה חמודים!
עם בצל ירוק ועגבניות 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמית מעכה אבוקדו וחתכה ירקות
לארוחת בוקר מפנקת
יעל הכינה לנו פסטה ברוטב עגבניות.
אליפות!
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לעוד רעיונות ליצירה ושעשוע עם ילדים, אל תתביישו לדפדף בבלוג שלי כי יש מלא רעיונות שונים ומשונים, וקצרה היריעה מלהכיל את כולם.
אני מקווה שעזרתי למישהו עם הרעיונות הללו, אני מקווה יותר שהלחימה תסתיים בקרוב ושכל חיילינו יחזרו הביתה בשלום, אמן.
 
נשיקות <3 עינת
 
 
 

יום ראשון, 13 ביולי 2014

יומיום צבעוני

היום יצאנו לטייל.
וכשאני אומרת "יצאנו" אני מתכוונת אליי, לבתי האמצעית, לבתי הזאטוטה, לכלבה ולארנבון אחד.
חלוקת התפקידים היא מאוד פשוטה - אני אוחזת בכהבלה (שכיאה לאהבלותה לא מפסיקה להסתובב סביבי כסביב חומות יריחו, מחכה שאני אפול), הזאטוטה אוחזת בארנבון והפרימדונה אוחזת בחצאיתה. לא עברו 20 מטר, וכבר קפץ לו הארנבון מבין ידיה הזאטוטיות של הכוכבת, וברח לו מתחת למכונית חונה. יצא המקרה, ומכונית זו חנתה מול ביתם של משפחה מרובת כלבלבים נבחנים ומכוניות חונות. במשך 15 דקות הבאות, מצאתי את עצמי מנסה לכוון את הפרימדונה באיזה יד לאחוז בחצאית כדי שתהיה לה יד פנויה לתפוס את הארנבון, ובינתיים לכוון את הכהבלה שתבריח את הארנבון לכיוון הפרימדונה (והרי רועים גרמניים יכולים לשמש גם ככלבי ציד, לא?). לא עזרה העובדה שהזאטוטה גם הסתובבה סביב הארנבון בנסיונות עקר לתפוס אותו, כי בכל פעם שהיא התקרבה אליו בזעקות גיל הוא ברח לצד השני. כאן ממש התגלה רוחב ליבם של הגואטמלים, ששלושה מהם, אשר עובדים בבנייה בשכונתי, החליטו חוץ מלצחקק על חשבונינו גם להישכב על הכביש סביב האוטו החונה ובמאמצים משותפים תפסו את הארנבון השובב.
הטיול לא נגמר בזה, דרך אגב. הוא נגמר רק אחרי שהגענו לגן השעשועים וחשפנו את הארנבון ליתרונותיה של הנדנדה.

מהנופים הנשקפים בזמן טיול בשכונה




ואז אני מגיעה הביתה והנפש מתמלאה ממראה הפריחה בגינה שלי.

וזה מה שעושות הבנות אחרי טיול מתיש כזה...


 הייתי עסוקה בימים האחרונים ביצירה. לפני כמה שנים, כשהתחלתי לרקום וליצור בחוט ומחט, בח"לי ייעץ לי לארגן את כלי היצירה שלי כמו בארגז כלים, שיהיה לי נוח. ובאמת יצרתי לי ארנק למחטים ולסיכות ולחוטים. היום, כשהתחלתי לסרוג, הארנקון לא מספיק גדול (...) ולכן סרגתי תיק לחוטי הצמר. הוא יצא גדול מדי לטעמי, אבל צבעוני ושמח ומאוד שימושי. מה דעתכם?





עכשיו נחים בתיק החוטים של הפרויקט האחרון, יחד עם כל החלקים שיתחברו בסוף ליצירת מופת. למי שרוצה לדעת מה זה - שימתין בסבלנות.


הצצה לתחילת הפרויקט הבא



עמיתי יצרה שרשרת צמר לעצמה, אליה חיברנו פרח ססגוני בעיצובה. היא מאוד מרוצה ממנה, כפי שניתן לראות בתמונה.








ברשימה האחרונה שלי סיפרתי לכם על הדלי והפיילה בימות השמש הנעימים, והשמטתי פעילות משגעת שקדמה להם - פעילות שק האשפה...
הכל התחיל בשיטוט יומיומי באינטרנט, שם קיבלתי את הרעיון להכין מזרן מים משקית ניילון. הרעיון היה להשתמש ביריעת פלסטיק אדירה, שלא היתה לי, ולכן התפשרתי בשקיות זבל אותם אטמנו כמעט עד הסוף עם מסקינגטייפ, מילאנו במים וסגרנו סופית. התוצאה - כריות מים קרירות, שאחרי כמה קפיצות נקרעו והחלו להשפריץ מים. להזדמנות הזו בנותיי חיכו והחלו להשפריץ אחת על השניה ולשפוך על עצמן שקיות מים אדירות. היו אלה 30 דקות של תענוג והנאה צרופה עבורן, ולראות אותן מתגלגלות על הדשא וקופצות על שקיות האשפה היה ממש מגניב גם עבורי...

מתגלגלות
 
והתמונות לפניכם!

קופצות





רטובות...
 

לפעם הבאה כבר קניתי שקיות אשפה גדולות יותר...


ורגע אחד לפני הסוף - הבנות מגלות סולידריות לבני הדודים שלהם בארץ, שגרים באור-הנר. למי שלא מכיר, קיבוץ אור הנר הוא קיבוץ בשער הנגב, פאתי עזה, שמורכב ברובו מעולים מארגנטינה. מה שאומר - שאתמול, ערב שידור גמר המונדיאל, יצאנו ורכשנו חולצות תואמות כדי לעודד את בני הדודים המופגזים ולהחזיק אצבעות לקבוצה המועדפת. יאללה, מסי, תן בגול!




נשיקות <3 עינת


ועוד דבר אחד אחרון; חלקכם הפולני אולי זוכר את הרגשת החמיצות - גם מאכזבה וגם פיזית - של הביס המיוחל מאבטיח אדום, שהתגלה כאבטיח מוחמץ.
השבוע שיחזרתי את הרגע כשטעמתי לראשונה קרטיב אהוב בגואטמלה - מנגו ירוק. עם תבלין מלוח. איכסה. יעל שאלה למה אני מתעקשת לאכול קרטיב בטעם נזלת...