יום חמישי, 2 באפריל 2015

חמישי תרבות: סתם יום של חול

בלילה הרגשתי שנרדמה לי היד. אז משכתי.
כשיערה התחילה לבכות הבנתי שהיד נרדמה כי היא שכבה עליה, וכשמשכתי - היא כמעט עפה מהמיטה.
כשסוף סוף הצלחתי להרגיע אותה, יעל צעקה 'לא!' מהחדר השני ויערה המודאגת שאלה מה קרה. מאחר ושקט נשמע מהחדר השני, הסקתי שלא מדובר בפורץ או גוף זר כלשהו שתוקף את יעל, אלא שיעל (או יוסף) חלמה שוב חלום, ומכאן הצעקה מקפיאת הדם. בארבע בבוקר בח"לי היקר קם, התארגן ויצא לעוד יום של עבודה.

לאור מאורעות הלילה, זה רק הגיוני שבשעה שבע וחצי בבוקר, כשבנותיי הגיעו אליי למיטה אוחזות יד ביד וקראו בשמחה, 'אמא! היום פסח!', לקח לי זמן לשפשף את המוץ מהעיניים. "מה פתאום?" שאלתי, "ערב פסח זה מחר!". "לא,לא, אמא..את מתבלבלת...פסח זה כבר היום וכבר אפשר לאכול מצה עם שוקולד!". מממ....וואללה...עכשיו זה כבר מובן יותר.
וכך, לא היתה ברירה אלא לפתוח את חבילת המצות וללכלך את השיש והשולחן בשוקולד נוטלה ע"מ להשביע את המסורת היהודית בבנותיי.

חג מצות שמח!

לא, זה לא מהיום. אבל הן רוכנות מעבר לבריכה לחפש צפרדע,
אז זה קשור לפסח, לא?!
ועכשיו לענייני חמישי קולטורה, כי מסורת, כפי ששמתם לב, לא שוברים! שבוע שעבר ניסינו להגיע למוזיאון הילדים. הכי קרוב לקולטורה במוזיאון הזה הוא השם - מוזיאון. חוץ מזה, מדובר במתחם ענק של משחקי מחשבה/אמנות/מיחזור. יש במתחם הזה פעילויות שמלמדות על רפואה, על גואטמלה, על אוירונאוטיקה. מקום מדליק לגמרי! שהיה סגור ביום חמישי האחרון.
ולכן, בלית ברירה, מצאנו את עצמנו בפארק האקולוגי קאיאלה (Cayala), מטיילות בזרזיף הנחל שזורם לאורכו בסוף העונה היבשה, בינות למאות תלמידי בית ספר שבילו שם יום טיול לפני היציאה לחופשת הפסחא. אציין לטובה את בנותיי, שגם במסלול המסכן הזה מצאו את עצמן נהנות - קופצות מעל המים, מתנדנדות על חבלים כקופים, מציירות בחול עם מקלות. ההתלהבות שלהן הדביקה גם אותי, ואירגנתי להן תחרויות זריקת קשים (הן לא הבינו את הרעיון כל כך, ובמקום לזרוק למים ולראות כמה רחוק זורם הקש שלך, זרקו אותם למרחק ותקעו אותם על הגדה הנגדית), מצאתי שקיות ומילאנו אותם במי בוץ חומים ומגעילים, טיפסנו על המתקנים המתפרקים ורדפנו אחרי אפרוחים ותרנגולות. בקיצור - אם לא הייתי צריכה פיפי כל 20 דקות, הבוקר הזה היה מוכרז כהצלחה מסחררת!
את הבוקר סיימנו בארוחת צהריים בפסאג' היוקרתי הצמוד, ובביקור בסניף המקומי של מוזיאון השוקולד. זו קולטורה! 

 







 
כמעט ולא הצלחתי לשכנע אותן
שהמים הם לא לרחצה...


חצי שעה של רכיבת אופניים בפלאזה הזו סידרה לנו גם אחר צהריים נפלא!




מוזיאון השוקולד
עמית בודקת את
מיקומנו במפה


זו מסעדה שם למעלה! לא רבנות.


הרחוב הראשי
אפילו הירידה לחניון
התת-קרקעי
מסוגנן במקום הזה.


קפה בטעמי שוקולד. או שוקולד בטעמי קפה.
או שאולי זה תה?
לא סגורה על זה..

תכשיטים במוזיאון השוקולד


דוכן לממכר ממתקים מקומיים

מגדל השעון

ובנימה אופטימית זו, כל שנשאר עליי לעשות, הוא לאחל לכם חג שמח! נשיקות <3 עינת
 
ועוד דבר אחרון: גם פה האביב פורח והגינה שלי שמחה!




יום שישי, 27 במרץ 2015

ימי הולדת ותכנית אמנותית

"נראה לי אנחנו מפספסים משהו", אמר לי בח"לי היקר לפני שבוע.

ואכן פיספסנו בגדול. "זה עניין תרבותי! רק לא ברור מה הוא.." הוסיף בחיוך.

"הרי לא ייתכן שישבו אצלנו הנשים הללו, 4 שעות רצופות, יפטפטו אחת עם השניה בזמן שהילדים שלהם כבר מזמן לא פה, בלי שיהיה משהו מאחורי זה".

"ממממ...."


השיחה הזו התקיימה לפני שבועיים, כשחבורת הנשים נפרדה סוף סוף ממרפסת ביתנו והלכה לביתה שבשכונה. 
האירוע היה מסיבת יום ההולדת של עמית, שהחלה בשתיים וחצי אחרי הצהריים והתפזרה בשש, והתעלומה נותרה בעינה עד השבת שאחריה, בה השכנה ממול ערכה מסיבת יומולדת גם כן. המסיבה ממול התפזרה באחת בלילה!! אחרי שכל הילדים כבר הלכו לישון (בעשר, כן?) וההורים נשארו לעצמם. מה עשו? שמעו מוסיקה של שנות ה-80, דיברו, שתו וצחקו, ורק היה חסר לשחק רווק זקן כדי שאקרא לזה ערב כיתה באופן רשמי.

עניין תרבותי? בטוח! אבל לא ברור עדיין מה הוא...

ולענייננו אנו - מסיבת יום ההולדת של הנסיכה האמצעית לבית כהן נחגגה בסימן פורים, והילדים התבקשו לבוא מחופשים. למי שחיזל"ש (רוב הבנים בעצם..), ניתנו הפתעות פורימיות כגון כובעים, מסיכות ומשרוקיות רועשות.
בתוכנית - נר בבקבוק, תפוח בדלי מים, תחרות השלכת בלונים למרחק, מירוץ כדורי ענק ומירוץ זוגות עם בלון. לקינוח - פיניאטה ענקית של טינקרבל, ועוגת שכבות צבעונית עם סוכריות בביפנוכו. ביומולדת של השכנה היו 2 פיניאטות בלי תוכנית אמנותית (וכשציינתי בפני בח"לי - תראה! בלי תוכנית אומנותית! הוא שרבב מקצה פיו - עצלנים...) ועוגה אחת קנויה. אבל אצלה ישבו עד אחת בלילה ושתו בירה!
אני מעדיפה תוכנית אמנותית :-)

הנה כמה תמונות מהאירוע של עמית. גילוי נאות - לא אני צילמתי את התמונות, כי ידיי היו עסוקות בניהול יום ההולדת, אלא השכנה ממול. השנייה.


שתי פרחים, שתי אלזות, פוקהונטס אחת, יסמין אחת ורפונזל.

מירוץ כדורים

מירוץ זוגות
מעמיסות בממתקים את טינקרבל

רצח פיניאטה בפעולה


 
הפרסים שחולקו לבאי יום ההולדת - אבקת פיות.
הילדים מילאו עצמם בנצנצים וניסו לעוף.
מחלקם גם ביקשנו באופן אישי שיעופו לנו מהעיניים כבר...
polvo de hadas
אבקת פיות
עוגת השכבות נחגגת בשמחה.
אין תמונה של הביפנוכו כי כולם היו עסוקים בלאכול...

הרכש החדש בבית (עאלק לכבוד יום ההולדת)
מכונת פופקורן!!


בסוף החגיגה איפרתי את הבנות עם פרפרים ופרחים וכתרים.
זו לא התמונה של האיפורים שאני עשיתי, אלא של הליצן שבתמונה.
אבל זו תמונה נהדרת!

 תם ונשלם פרק ימי ההולדת עד לספטמבר. על אף שיערה דורשת שמחר (וכל מחר הוא רלוונטי לעניין זה) יגיע יום ההולדת שלה, כי היא רוצה מתנות. ברבים.

ועכשיו - קצת השראה שאספתי במצלמתי השבוע.
 

שיעורי התפירה שלי מתחילים לשאת תוצאות.
הנה התיק שהכנתי ועוד שניים בדרך!
עמית, הילדה והשמלה.
היא רצתה שאכין לה שמלה, בחרה את ד, ציירה דוגמא,
ובסוף גזרה ותפרה לגמרי לבדה.
אגדה!!
ערימת הריבועים גדלה.
עוד מעט פוסט חיבור ריבועים :)
הכנסתי אביב הביתה!
הפרחים לא פורחים עדיין, אבל הכוס שמחה לי בעיניים.
פינת התפירה שלי, הבדים והצמר.
 
את הפרח הזה מצאנו בחדר הכושר של הבנות.
ריבוי הצבעים בו משך את ליבנו ושימח את העוללה עד מאוד.
 

נשיקות <3 עינת
 
ועוד משהו קטן: החופשה השנתית שלנו קרבה, והתחלתי להתכונן לקראתה - חופשת צלילה באילת מתארגנת! כיףכיףכיףכיףכיף



 

יום שישי, 20 במרץ 2015

חמישי קולטורה: מוזיאון הארכיאולוגיה

הבוקר התחיל רגיל - אני גילגלתי את עצמי מהמיטה בבוקר בשקט בשקט כדי לא להעיר את העוללה שישנה לצידי. כן, כן..אני יודעת שילדה בת שנתיים וחצי 'צריכה' לישון במיטה משלה, אבל כשבאמצע הלילה היא גונחצת (הטעות במקור) במיטה שלה ומבקשת "אמא, קחי אותי אלייך למיטה.." אז אני נמסה ומבצעת.
עמית התעוררה לא הרבה אחרי ואנחנו יושבות שלושתנו (כי העוללה לא נשארת יותר מדי במיטה לבד) ושותות קפה ושוקו. "היום יוצאים למוזיאון!" קראתי, נרגשת, ועמית עלתה למעלה ברקיעות רגליים מאוכזבות כי היתה צריכה לצחצח שיניים לכבוד המאורע.
את יעל נאלצתי לדובב בדברי מתק "את לא חייבת לבוא! תישארי בבית עד שנחזור, אבל נחזור מאוחר!". זה לא מה ששיכנע אותה, דרך אגב. מה שגרם לה לצאת מהמיטה היתה הידיעה שאם תישאר לבד בבית, תיאלץ לעבוד בחוברות שלה עד שייצא לה עשן מהתחת...
 וכך, שמחות ומאושרות (או לפחות שתיים מהארבע) יצאנו לבקר במוזיאון הארכיאולוגיה והאתנולוגיה של גואטמלה. לגואטמלה יש היסטוריה מאוד עשירה, שהולכת אחורה 3000 שנה. במוזיאון ניתן היה לראות המון (!) כדים וצלחות וחפצי נוי ומוזיקה, מה שמעיד על חברה רגועה של שפע.
והבנות? הן רצו ממוצג למוצג, קוראות לי לבוא לראות - תכשיטים, חולצות רקומות, כלי נשיפה, מערות קבורה (עם עצמות וגולגלות בפנים! אבל לא באמת, נכון אמא?), מערות נטיפים, דגמים של פירמידות וכפרים. אבל האטרקציה הכי נחשבת היתה זו -
האיכות לא משהו, אבל המגן דוד!!
יש פה ציור של כהן? ולידו? אימאם?
יש מצב. בכל זאת, זה מלמד על הסובלנות הגואטמלית לדתות, 
 ממנה אפשר רק ללמוד.
 
אני אהבתי לראות במוזיאון את המגוון העצום בדוגמאות רקמה ואריגה. לכל מחוז בגואטמלה יש את שיטות האריגה המיוחדות שלו. זה מתבטא בצביעת החוטים, בקישוט החואיפיל (huipil) שזו החולצה העליונה של הנשים, בחצאית מתחת. ישנו שוני ברקמה מול אריגה, צבעוני מול צבעים אחידים, עם חגורה או בלי ואפילו בסרט שקושר את השיער.
 
 
 
 
 
 
 











והאהוב עליי ביותר - חואיפיל מקישה (Quiche) של רקמת יד של פרפרים



והנה עוד כמה כלים יפים:



כוס זוגית לטקסים





שיטת אריזה מסורתית המשמשת נשים עד ימינו אנו.
בשיטה זו הן סוחבות את הסל על ראשיהן, ובתוכו
מצבור בלתי נדלה של טורטיות בדרך כלל.




בובות בלבוש שמאני מסורתי
ומעליהם אחת מהמסיכות המסורתיות

הספסל הזה הוא בן 1500 שנה
 
 
 
הכד הזה בן 3000 שנה בערך
 




מערת קבורה ובה קבור מלך
עם תכשיטי ג'ייד
"אמא, פה אפשר לראות ציור של אל הרוח.
תראי - יוצאת לו רוח גם מהפה וגם מהתחת"


 בסופו של יום, טוב שהלכנו ללמוד על ההיסטוריה של גואטמלה, כי מאוחר יותר קיבלנו את האישור הסופי לכך שאנו תושבים של מדינת גואטמלה באופן רשמי. לפחות לשנתיים הקרובות.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו קטן: העוללה למדה להשתמש בשירותים ביומיים האחרונים, ומדי כמה זמן קוראת בקול שיש לה קקי, ואנו רצות יחד לשירותים בכדי להשתין (...).
אתמול, אחרי שאכלה בשמחה 2 קלחים של תירס,עיכלה אותם חלקית, והוציאה אותם היום בשלמותם. ומאחר ונהוג להגיד שלום לקקי לפני שהמים מושכים אותו מטה מטה, גם בכל פיפי מנופפת העוללה את ידה לשלום ואומרת "שלום פיפי תירס! שלום!"