יום חמישי, 22 בינואר 2015

ריבוע גראני פשוט: הדרכה

 

 
לפני מלאן-תלפים זמן ביקשה ממני ורד עצות שונות בענייני סריגה במסרגה אחת (קרושה). עכשיו, אני לא מתיימרת להיות מומחית גדולה. ממש לא. אבל מאז שפיתחתי מיומנות רצויה, אני מאוד נהנית מלהחזיק מחט קרושה ביד וזה הפך להיות התחביב האהוב עליי ביותר. ובכוונה אני קוראת לזה תחביב ולא עיסוק/עבודה או כל שם אחר - אני פשוט מאוד מחבבת את היצירה בחוט ובמחט קרושה..
אז בשבילך ורד, ובשביל כל מי שרוצה להעשיר את הדעת וליצור יש מאין - אעלה על הכתב את ידיעותיי, בצורה הכי טובה שאני מכירה - תמונות וסיפורים.
ההדרכה הראשונה תהיה של ריבוע גראני (Granny) פשוט.

חמוד הריבוע!
הכינו לכם מסרגה, מספריים ומחט

בשביל ההדרכה הזו כדאי שתכירו את המונחים הבאים:
לולאת בסיס
קשר שרשרת (עין)
קשר עמוד
קשר עין שטוחה

אם תרצו ללמוד קצת יותר על כל קשר, טלי הכינה הסבר מפורט בקישור הבא.

אני משתמשת בשביל ההדרכה בחוט אקרילי בעובי dk (double knit) ומסרגה בעובי 4.5 מ"מ. הנה תמונה שמפרטת קצת את השוני בעוביים השונים של החוטים ושמם בלועזית (ואם נהיה כנים - רוב הצמר שנקנה יהיה מחברות בינלאומיות, אז זה מה שחשוב..). כל חוט דורש על הפתקית שלו את המחט המתאימה לו, אבל זכות ההחלטה נתונה לכם.

באמצע אתם יכולים לראות את החוט שאני בחרתי לעבוד איתו.
עובי בינוני.
 
הנה עוד הסבר קצר על שמות שונים לחוטים השונים - אני משתמשת ב-8 ply

שנתחיל? יאללה..

נתחיל בלולאת בסיס ו-4 קשרי שרשרת
שימו לב שלולאת הבסיס אינה נחשבת כקשר
לתוך השרשרת הראשונה, הכניסו את המסרגה, ליקחו חוט והעבירו אותו דרך כל הלולאות שעל המסרגה (עין שטוחה).



יצרתם טבעת!
אתם רואים את הרווח שנמצא באמצע הטבעת? בתוך הרווח הזה נעבוד את הסיבוב הראשון.



צרו שרשרת 3, זהו העמוד הראשון שלכם. זהו "עמוד מלאכותי"



העבודה היא בתוך הטבעת, צרו 2 עמודים (אמיתיים): ללפף חוט על המסרגה, להכניס את המסרגה לטבעת ולקחת חוט - 3 לולאות על המסרגה, לקחת חוט ולהעביר דרך שתיים בלבד - 2 לולאות על המסרגה, לקחת חוט ולהעביר דרך שתיהן (פעמיים).
יצרתם את קבוצת העמודים הראשונה.



סרגו שרשרת של 2 והנה פינה.
שוב - 3 עמודים לתוך הטבעת; שרשרת 2,
3 עמודים; שרשרת 2,
 3 עמודים; שרשרת 2.
יצרנו 4 קבוצות של עמודים ו-4 שרשראות (פינות).




עכשיו אנחנו סוגרים את הסיבוב הראשון שלנו על ידי עין שטוחה לתוך השרשרת השלישית של העמוד הראשון שלנו. רואים אותו? שימו לב שמעל כל עמוד ישנה לולאה הנראית כמו סימן וי. אל תיכנסו לוי שמעל העמוד "האמיתי" שעשיתם, אלא לתוך הלולאה שלפניו - זו השרשרת השלישית של ה"עמוד" הראשון.


סיבוב ראשון גמור! אתם יכולים לחתוך את החוט ולהחליף צבע, או להישאר עם אותו הצבע. אני חתכתי כדי שההסבר יהיה ברור, אבל גם ריבוע בצבע אחיד זה יפה מאוד.
אם בחרתם להישאר עם אותו הצבע - פשוט דלגו על התמונה הבאה ועיברו ישר לזו שאחריה.



יש כמה דרכים להחליף צבע, בהדרכה הזו אני אסביר דרך אחת בלבד.
אנחנו בעצם נעשה עין שטוחה לתוך אחת מהפינות - נחזיק את החוט ביד שמאל (אם אתם ימניים! אם אתם שמאליים אז תהפכו..), נכניס את המסרגה דרך הפינה וניקח חוט - קיבלנו לולאה אחת על המסרגה. קחו חוט והכניסו ללולאה - קיבלתם עין שטוחה! אפשר להתחיל לעבוד. בסיבוב הזה ובכלל בריבוע הגראני, אנחנו עובדים ברווחים שבין קבוצות העמודים.


סרגו שרשרת 3 (עמוד מלאכותי) ו-2 עמודים "אמיתיים"


סרגו שרשרת 1, ולתוך הפינה הבאה סרגו 3 עמודים, שרשרת 2 ו-3 עמודים - והנה פינה!
 

 
 
המשיכו כך עד להשלמת הריבוע - שרשרת 1, 3 עמודים; שרשרת 2; 3 עמודים בפינה ושוב.
כשתגיעו לפינה האחרונה (הראשונה שהתחלנו בה) סרגו 3 עמודים, שרשרת 2 וחברו בעין שטוחה לשרשרת השלישית ב"עמוד המלאכותי".
סיבוב שני גמור! אפשר לעשות ריקוד קטן..

 

את הסיבוב השלישי אנחנו עושים על אותו עיקרון - מחברים צבע (או נשארים עם אותו אחד..)


שרשרת 3 בפינה (עמוד מלאכותי)
 
אני רוצה לעצור רגע כדי שתסתכלו על החוטים האלה שנוצרו מהחלפת הצבע.
אותי הם קצת מרגיזים...אז אחד מהדברים שאפשר לעשות (ונכון בשביל חוזק הריבוע גם. שלא יתפרק לנו בכביסה!) הוא לסרוג עליהם ולהחביא אותם מתחת לקשרים הבאים.
2 עמודים נוספים לתוך הפינה ושרשרת 1

3 עמודים לתוך השרשרת של השורה הקודמת, ובינתיים אפשר לראות את החוטים מציצים מלמטה והם קטנים יותר וחבויים, שרשרת 1.


וממשיכה סביב - 3 עמודים; שרשרת 2; 3 עמודים בכל פינה,
 שרשרת 1; 3 עמודים בכל שרשרת מהשורה הקודמת, שרשרת 1.
בפינה האחרונה - 3 עמודים; שרשרת 2


 עין שטוחה לתוך השרשרת השלישית של העמוד המלאכותי.
רואים לידו את הוי? זה העמוד האמיתי שלידו. 


ריבוע מושלם!
כמובן שאפשר לעשות עוד סיבובים באותה המתכונת: מקבץ של 3 עמודים בכל שרשרת מהסיבוב הקודם, שרשרת בין כל מקבץ, ובכל פינה 3 עמודים; שרשרת 2; 3 עמודים.
 

 עכשיו - מה עושים עם כל החוטים שמבצבצים לנו מאחורה? מחביאים אותם!
לוקחים את מחט התפירה העבה שלנו, עדיף כזו בלי שפיץ, ומחדירים את החוט מתחת לתפרים לצד אחד, ואז לצד השני ואפשר גם פעם שלישית, ליתר ביטחון.
בתמונות הבאות אפשר לראות איך אני החבאתי את החוטים שלי וגזרתי את השאריות.
 
 
 
 
 

 
 
תם ונשלם הריבוע המקסים שלנו.
אפשר להגדיל אותו עם עוד סיבובים ולעשות כרית. אפשר לעשות עוד כמה כמוהו ולחבר לשמיכה או תיק או ככל העולה על רוחכם. איך מחברים?
אני מבטיחה לכם הדרכה נוספת שתחבר לכם את הקצוות :-)
ותודה לאמא שלי שקראה את ההסבר הארוך ותיקנה כשצריך.
 
נשיקות <3 עינת
 

יום חמישי, 15 בינואר 2015

הורה ברירת המחדל, כתבת אורח

לפני כמה זמן נתקלתי באינטרנט בכותבת שלא הכרתי.
היא כותבת בלוג על חיי משפחה בת 5 נפשות ומאוד מאוד הזכירה בדבריה את חיי שלי.
ולכן, מיד ביקשתי ממנה רשות להופיע אצלי בבלוג והיא הסכימה!
גבירותיי ורבותיי - קבלו את מרדית'!

הורה ברירת המחדל
'האם אתה הורה ברירת המחדל? אם היית צריך לחשוב על זה, כנראה אתה לא. היית יודע אם כן. תאמין לי. הורה ברירת המחדל הוא זה שאחראי לצרכיהם הרגשיים, הפיזיים והלוגיסטיים של ילדיו. זהירות ספוילר: זה בדרך כלל ההורה עם הרחם.
בפעם הראשונה שהבנתי שאני היא הורה ברירת המחדל היתה כשבתנו הראשונה נמנמה צהריים, ודן ואני צבענו את חדר האורחים. כשהיא בכתה, הוא לא עצר ולו לרגע את מה שעשה בשביל לקחת ולטפל בה. באותו הזמן, שנינו עבדנו מחוץ לבית והיינו מעורבים באותו פרויקט ביתי. היינו שווים במערכה, טוב, אם לא מחשיבים את העובדה שאני זו שנשאתי אותה בקרבי והזנתי אותה במשך 9 חודשים, מה שהפך אותי לשווה-יותר-מכדי-להיות-מחדל-בתחומה. ובאותו רגע חשבתי לעצמי, טוב - זו ממש חוצפה.



מה זה בכלל הורה ברירת המחדל?
14 שנה אחר כך, ואני עדיין הורה ברירת המחדל. היום אני עובדת חצי משרה מהבית בעסקי הייעוץ שלי, אז זה קצת יותר הגיוני, אבל זה עדיין די חוצפה. אמא, אמא, אמא, אמאאא, אמא, אמוש, אייימא, אמא. משך.כל.היום. אני ממלאה את צרכי שלושת הילדים שלנו: הרשמה לחוגים ולפעילויות, לוגיסטיקת הסעות, קביעת תורים לרופאים מסוגים שונים, ענייני חברים ובנים, רגשות פגועים, פעילויות אחר הצהריים בבית הספר, קניית מתנות, תספורות, קניות בגדים, וכתיבת פתקי תודה רבה - שמבחינתי זה לגמרי עבודת השטן. בנוסף אני גם זו שמארגנת את הארונות בעונות המתחלפות ובודקת מה עוד מתאים ומה לא. זו, לדוגמא, היא מטלה מזופתת אותה מכיר רק הורה ברירת המחדל.
הורי ברירת המחדל מכירים את שמותיהם של המורים של ילדיהם, את כולם. הם אלה שממלאים טפסים רשמיים, כולל זה האורך 20 דפים ומיועד לאשר את משחקו של הילד בקבוצת הכדורגל בבית הספר, ודורש שבועת דם בכדי שלא תתבע את בית הספר ברגע שהילד יחטוף זעזוע מוח. כי הוא יחטוף זעזוע מוח. הם מקשיבים לסיפורים מייגעים ומשעממים על משחקים בשיעורי הספורט, שאינם מגיעים לשום פואנטה. הם מאייתים מילים, תמידית. הם יודעים כמה נייר עטיפה יש בבית. להורה ברירת המחדל אין יומן משלה, אלא אחד שמלא בפעילויות הרבות של כל שאר בני הבית ברמה שגורמת לראשה להתפוצץ. הם מכירים נוטריון. הם רוכשים בריסטולים בחבילה של 10. הם טרחו ובנו מערכת יחסים נאמנה עם המזכירות של בית הספר. הם יודעים מה מידות הבגדים של ילדיהם, כולל מידת הנעליים, השם ישמור.




קריאה להורה הגיבוי
ודרך אגב, הבלוג הזה האא בשום אופן אינו תחרות בין הבעל והאשה לגבי מי סובל יותר. בעלי הוא מפרנס ברירת המחדל, מכסח הדשא ברירת המחדל והורג העכבישים ברירת המחדל, וביחד כולם מספקים את אותו המתח וחוסר הסיפוק והוא מוזמן לכתוב על זה בלוג. הוא גם עוזר בצורה מדהימה ובעל ואבא מעולה. אבל, להגנתי, הדשא והעכבישים לא קוראים "אייייימאא" מאה פעם ביום, והבוס שלו לא מגיע איתו לחופשות. רק אומרת. והוא יהיה הראשון להגיד שאני קיבלתי את החצי הקצר של המקל. הפנים שלו מתכרכמות כשאני רק מספרת לו על חלק קטן מהדברים שעשיתי היום. אז, הוא עוזר המון. אבל, במונחים של לוגיסטיקה ומטלות אדמיניסטרציה, הוא הורה הגיבוי.


מקריות
ישנו הבדל מסוים בין הורה ברירת המחדל להורה הגיבוי. לבתי לילי יש שיעור ג'אז בימי שני. אני יודעת שהיא תגיע לשם וחזרה הביתה, למרות שלגרייסי יש טניס בדיוק באותן השעות. הלוגיסטיקה היא עליי. אין בעיה. לפעמים דן מתקשר אליי באומרו שהוא רוצה לעזור. שיחות אלו מתחילות בדרך כלל בשאלה "באיזו שעה לילי יוצאת מהשיעור?" כבר אני רוצה להכות אותו בפרצוף. זו אותה השעה כמו בכל שבוע! ובזמן שהוא מפטפט איתי קלילות על איך הוא יכול "לעזור", אני מראה לג'ורג' הבוכה איך להשאיל בחיסור, מושג שילד בכתה ב' לא מסוגל להבין בכלל, מכינה ארוחת ערב (טוב, בסדר, מרתיחה פסטה), ומנסה להחזיר אימייל אחרון הקשור לעבודה. אז, לעתים, מסתדר לדן בלו"ז העבודה שלו, ולו"ז ההתעמלות שלו, לחזור הביתה דרך הסטודיו לריקוד של לילי בדיוק בשעה שהיא מסיימת את שיעור הג'אז שלה. עוזר? כן. הורה ברירת מחדל? לא. הורה ברירת המחדל לא מסתמך על מקריות.


מקלחת
להיות הורה ברירת המחדל, לפחות במקרה שלי, לא כרוך בכך שהבעל אדיוט, אלא בכך שילדים אינם שוקלים קירבה או רגישות כשהם קוראים לעזרה. הם קוראים להורה ברירת המחדל. לי. כבר יצא שהייתי במקלחת וענדתי לבתי שרשרת. היא נכנסה למקלחת בעוברה דרך חדר השינה, עוברת את בעלי בדרך וישר אליי. סיפור אמיתי. אפילו שבעלי קרא "היי..אני פה!". עשיתי בדיוק 5 מקלחות בביתי מבלי שנקראתי לעזרת ילדיי. ניפחתי בלונים במקלחת, פתחתי קשרים בנעליים, שמתי פלסטרים, חתמתי על תעודות וסירקתי שיער. אני יודעת...למה לא לנעול את הדלת? אני טיפשה. אבל הם יצליחו להיכנס בכל זאת. אני בטוחה בזה.


עומס מידע
עזבו אתכם מאוטוסטרדת המידע, הורה ברירת המחדל הוא הסטארט-אפ הרציני בתחום עיבוד המידע ושיחזורו. מבלי לשים לב, אנו הולכים בבית ורושמים לנו במוחנו היכן כל דבר נמצא. אנו רואים גומיה על רצפת המקלחת ותת-המודע שלנו יודע שפיסת מידע זו תהיה הכרחית בעתיד הקרוב בכדי למנוע התפרצות של מתבגרת. פעם היית בקליפורניה לענייני עבודה והתקשרו אליי מהבית לשאול איפה נעלי הספורט של ג'ורג'. והחלק הגרוע ביותר היה שידעתי את התשובה. השטויות שהורי ברירת המחדל מאפסנים במוחם שווים לכמות היין שהיא שותה. יותר מדי.


אוהל הסגר
מה שהכי מטריד הוא, שנראה ואין להורה ברירת המחדל אפשרות אמיתית לברוח. הם לא מקבלים חופש אלא אם כן הם פיזית מרחיקים עצמם מהמשפחות שלהם... וזורקים את הפלאפון שלהם לאיזה אגם. אפילו כשהם כן יוצאים לסוף-שבוע חופש, הם משאירים אחריהם רשימה מפורטת של פעילויות יומיומיות מאורגנות לפי שעה עם הוראות. הם מארגנים הסעות, מפגשי משחק עם חברים, ומשאירים מתנת יום-הולדת עטופה. הורה הגיבוי? פשוט יוצא מהבית. מדהים, הם פשוט מנשקים אותנו לשלום ויוצאים מהבית. קיביני.... אוקיי, נשימה עמוקה. עכשיו רצינות. החלום היחיד שנותר להורה ברירת המחדל הוא להידבק במחלה מדבקת ביותר-לא מסכנת חיים. אבל, גם אז, אנו יודעים שהילדים ימצאו דרך להיכנס לאוהל ההסגר שלנו בשביל שנפתח להם צנצנת.


הישרדות המינים
תראו, הורות היא קשה לכל המשתתפים, ושני ההורים תורמים בדרכים משמעותיות. אני מקבלת את זה. כדאי לזכור גם שאני לא מומחית בהורות. אני יושבת במטבח שלי, לובשת גרביים נוחות, כותבת על הרעיון המיתולוגי שמוחי קדח, הורה ברירת המחדל, בגלל שרבות חשבתי מדוע אני מותשת כל כך. אני לגמרי מאמינה שהורה ברירת המחדל הכרחי להישרדות המינים. אחרת, ילדים היו נשכחים בפינות, עושים מה שבא להם, וכל העסק היה מתפרק. אבל זה לא משנה את העובדה שההיקף והמשקל של ניהול כל כך הרבה אנשים וחייהם, מגיע עם עייפות מנטלית ורגשית עצומה, עייפות הייחודית רק להורה ברירת המחדל. מגיע לו שיבינו אותו..ושיקראו לו בשם!
אחרת, אנו נהיה אלה שנעשה מה שבא לנו'



הערת כותבת: כן, הורי ברירת המחדל יכולים להיות גברים! ואל דאגה, בעלי מאוד אוהב את הבלוג הזה...הוא מצהיר בריש גלי שהוא נרגש שלעולם לא ייאלץ לדעת היכן יש בבית ניר עטיפה. כל אחד מאיתנו מקבל בשמחה את תפקידו בבית.

הערת מתרגמת: גם אני.

את מרדית' תוכלו לקרוא בבלוג שלה www.mblazoned.com ותוכלו למצוא אותה בפייסבוק או בטוויטר


נשיקות <3 עינת

יום שלישי, 13 בינואר 2015

יש לי ילדה בת 10.נקודה פסיק.

הילדה חוגגת 10.


מאחר ואני אישה של מילים (והרבה מילים בדרך כלל), אני נוטה לחשוב ולחשב לפני שאני מעלה מילים על כתב. חשוב לי שיובנו מילותיי שבכתב, יותר מאלה שבעל פה, כי על אלה (שבעל-פה) אני תמיד יכולה להגיד - לא אמרתי! בכתב זה כבר פרוצדורה: להשמיד ראיות, לטעון לבעיה במערכת האתר, לשקר.
לא מתאים לי.
ולכן אפרט קצת יותר את השורה הראשונה שלעיל.
הילדה. בכורתנו, ילדת פרח האהבה, הפילפילון הראשון לבית כהן. זו שלעולם תישאר ילדתי אבל כבר עכשיו בוחרת את בגדיה בחנות בלי עצתי, בולעת ספרים בקצב מטורף וסובלת משינויים הורמונליים. אז הילדה הזו חצתה השבוע את העשור הראשון לחייה באופן רשמי (אם כי לועזי) ונכנסה לפנתיאון בנות העשרה של המשפחה בגאון.
ולמה חוגגת בלשון הווה? כי אצלנו חוגגים ימי הולדת באופן רוחבי ולא נקודתי. נכון שכבר דיברתי על זה בעבר כאן וכאן ובפירוט מלא כאן, אז אני אסכם - בין תאריך הלידה הלועזי לתאריך הלידה העברי לרוב יש מספר ימים (11 יום במקרה של הפילפילון), ומשך כל התקופה הזו נקראת תקופת הולדת ובה נחגגים ימי כיף והלצה לרוב.
מקווה שהבהרתי את הנקודה.

ומה אצלנו?
התחלנו בהגשמת חלום. אנחנו טובים בהגשמת חלומות - מפורשים וגם כאלה שלא. יעל ראתה לפני כחודש את בימת ההחלקה על הקרח שבמרכז העיר והכריזה על חלומה להחליק על הקרח. בזכותה של חברה למדתי שבמרכז קניות מגניב שבעיר קיים גם כן משטח החלקה, מקורה ומסודר, וביום ראשון יצאנו בנות המשפחה ליום כיף בהפתעה - החלקנו על הקרח, ראינו סרט עם דליי פופקורן וסוכריות (לילה מוטרף במוזיאון 3 - סרט מגניב לאללה, ואפילו בת השנתיים היתה מרותקת), רכבנו על אופניים בשמש הנעימה ואכלנו המבורגרים - כל מה שהילדה חלמה עליו וגם קצת מעבר!

יום מושלם לחגיגות יום הולדת!
הסרט הבא ברשימה שלנו

נכון שהיא מגניבה בטירוף??
ואני אובייקטיבית, כן?


 
גם אני התפנקתי בזוג מחליקיים. כי מה לא עושים בשביל הילדים שלנו?
הזאטוטה לא הסכימה לוותר והחליקה כמו מלכה בעודה מבצעת טריקים מהסרט "לשבור את הקרח"
 
 
כמובן שלא סיימנו כאן. המשכנו ביום שני בשבוע, בו שוב יצאו בנות הבית - והפעם לעיר הגדולה! המטרה: למצוא פיניאטה בדמות בת הים וממתקים ופרסים וכוסות צבעוניות וכל מה שצריך בעצם בשביל לערוך מסיבת יומולדת מפוארת. הסתובבנו קצת בשוק. הרחובות הצמודים למרכז של המרכז מיועדים כולם לימי הולדת - פיניאטות צבעוניות מתנוססות על קירות חיצוניים, בשולי המדרכה. חנויות עמוסות צבע מוכרות תחפושות, שקיות הפתעה, משרוקיות, ממתקים. הפרסים (יש להגות פראאסים, כן?) עולים על כל דמיון - דביקים מגעילים כאלה בכל הצורות, בועות סבון, פרפרים מעופפים, משקפיים ענקיות, כובעי ליצן - יו ניים איט!  ממש הרגשתי לא נעים לקנות רק בועות סבון, דביקים, צמידים זוהרים ופרפרים כמתנות לילדים. הרגשתי כאילו השארתי חצי חנות מאחריי, והוא זועק לי - ומה איתי?? (והצטרף לעשרות החנויות המוזנחות האחרות שלא נכנסנו אליהן בכלל). מה שכן - קנינו ארנבון חדש. יעל הסכימה לוותר על כל המתנות שביקשה תמורת הארנבון הזה! (כמובן שאחר כך ציינה בחן שאם בא לנו - אנחנו יכולים לקנות לה מתנה נוספת. אבל זו החלטה שלנו.) ארנבון חמוד ואפרפר, שזכה לשם חיים ולאותו גורל כמו החיים הראשון שהיה לנו, ומצא את מותו בקיבתה של הכהבלה בלילה השני, כשהושארה זו בתוך הבית מאחורי דלת לא נעולה.
 
כמה, כמה צבע!
 
את מסיבת יום ההולדת חגגנו ביום ראשון האחרון, בחברתם של ילדי השכונה, ההורים שלהם, ההורים שלי וחברים ישראלים נוספים. אפילו בח"לי הצליח להגיע בזמן! וכמיטב המסורת הישראלית (מילדותנו שלנו, כי כאלה אנחנו - מיושנים) הוצאנו תפוחים מדלי מלא מים, הכנסנו נרות הקשורים מאחורה לבקבוקי מים והרמנו את ילדת היומולדת גבוה לשמים.  
 
 
מתכוננים לאירוע..

מנסות להוציא תפוח
ככה עושים את זה!!
הוא כמובן קיבל פרס - צנחן מפלסטיק ומצנח מתקפל

ילדת היומולדת המאושרת והעוגה המדהימה שקיבלה מוורה מתנה

והפיניאטה לה כולם חיכו - לפני הבלגן ;-)


 את החגיגות אנו מסיימים בכד' בשבט, 15 לינואר.
הבטחתי לה יום כיף אחת על אחת עם אמא. יהיה מעולה!

ובינתיים מתבשלים פרויקטים נוספים על הקנה..

חולצות נחתכות לכדי כדור טריקו וליצירת שטיח - הדרכה בהמשך
 

עוד הדרכה בדרך - של ריבוע פשוט
נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון - חדי ההבחנה שביניכם שמו לב שהחדרתי פנימה אנקדוטה לגבי הוריי שחגגו איתנו את יום ההולדת.
ובכן - הם פה!!!! עונת הטיולים החלה :-) מחר יש לי דייט עם בח"לי במסעדה. ועם הבוס שלו ועורכת הדין, אבל חפיף..