יום שישי, 27 במרץ 2015

ימי הולדת ותכנית אמנותית

"נראה לי אנחנו מפספסים משהו", אמר לי בח"לי היקר לפני שבוע.

ואכן פיספסנו בגדול. "זה עניין תרבותי! רק לא ברור מה הוא.." הוסיף בחיוך.

"הרי לא ייתכן שישבו אצלנו הנשים הללו, 4 שעות רצופות, יפטפטו אחת עם השניה בזמן שהילדים שלהם כבר מזמן לא פה, בלי שיהיה משהו מאחורי זה".

"ממממ...."


השיחה הזו התקיימה לפני שבועיים, כשחבורת הנשים נפרדה סוף סוף ממרפסת ביתנו והלכה לביתה שבשכונה. 
האירוע היה מסיבת יום ההולדת של עמית, שהחלה בשתיים וחצי אחרי הצהריים והתפזרה בשש, והתעלומה נותרה בעינה עד השבת שאחריה, בה השכנה ממול ערכה מסיבת יומולדת גם כן. המסיבה ממול התפזרה באחת בלילה!! אחרי שכל הילדים כבר הלכו לישון (בעשר, כן?) וההורים נשארו לעצמם. מה עשו? שמעו מוסיקה של שנות ה-80, דיברו, שתו וצחקו, ורק היה חסר לשחק רווק זקן כדי שאקרא לזה ערב כיתה באופן רשמי.

עניין תרבותי? בטוח! אבל לא ברור עדיין מה הוא...

ולענייננו אנו - מסיבת יום ההולדת של הנסיכה האמצעית לבית כהן נחגגה בסימן פורים, והילדים התבקשו לבוא מחופשים. למי שחיזל"ש (רוב הבנים בעצם..), ניתנו הפתעות פורימיות כגון כובעים, מסיכות ומשרוקיות רועשות.
בתוכנית - נר בבקבוק, תפוח בדלי מים, תחרות השלכת בלונים למרחק, מירוץ כדורי ענק ומירוץ זוגות עם בלון. לקינוח - פיניאטה ענקית של טינקרבל, ועוגת שכבות צבעונית עם סוכריות בביפנוכו. ביומולדת של השכנה היו 2 פיניאטות בלי תוכנית אמנותית (וכשציינתי בפני בח"לי - תראה! בלי תוכנית אומנותית! הוא שרבב מקצה פיו - עצלנים...) ועוגה אחת קנויה. אבל אצלה ישבו עד אחת בלילה ושתו בירה!
אני מעדיפה תוכנית אמנותית :-)

הנה כמה תמונות מהאירוע של עמית. גילוי נאות - לא אני צילמתי את התמונות, כי ידיי היו עסוקות בניהול יום ההולדת, אלא השכנה ממול. השנייה.


שתי פרחים, שתי אלזות, פוקהונטס אחת, יסמין אחת ורפונזל.

מירוץ כדורים

מירוץ זוגות
מעמיסות בממתקים את טינקרבל

רצח פיניאטה בפעולה


 
הפרסים שחולקו לבאי יום ההולדת - אבקת פיות.
הילדים מילאו עצמם בנצנצים וניסו לעוף.
מחלקם גם ביקשנו באופן אישי שיעופו לנו מהעיניים כבר...
polvo de hadas
אבקת פיות
עוגת השכבות נחגגת בשמחה.
אין תמונה של הביפנוכו כי כולם היו עסוקים בלאכול...

הרכש החדש בבית (עאלק לכבוד יום ההולדת)
מכונת פופקורן!!


בסוף החגיגה איפרתי את הבנות עם פרפרים ופרחים וכתרים.
זו לא התמונה של האיפורים שאני עשיתי, אלא של הליצן שבתמונה.
אבל זו תמונה נהדרת!

 תם ונשלם פרק ימי ההולדת עד לספטמבר. על אף שיערה דורשת שמחר (וכל מחר הוא רלוונטי לעניין זה) יגיע יום ההולדת שלה, כי היא רוצה מתנות. ברבים.

ועכשיו - קצת השראה שאספתי במצלמתי השבוע.
 

שיעורי התפירה שלי מתחילים לשאת תוצאות.
הנה התיק שהכנתי ועוד שניים בדרך!
עמית, הילדה והשמלה.
היא רצתה שאכין לה שמלה, בחרה את ד, ציירה דוגמא,
ובסוף גזרה ותפרה לגמרי לבדה.
אגדה!!
ערימת הריבועים גדלה.
עוד מעט פוסט חיבור ריבועים :)
הכנסתי אביב הביתה!
הפרחים לא פורחים עדיין, אבל הכוס שמחה לי בעיניים.
פינת התפירה שלי, הבדים והצמר.
 
את הפרח הזה מצאנו בחדר הכושר של הבנות.
ריבוי הצבעים בו משך את ליבנו ושימח את העוללה עד מאוד.
 

נשיקות <3 עינת
 
ועוד משהו קטן: החופשה השנתית שלנו קרבה, והתחלתי להתכונן לקראתה - חופשת צלילה באילת מתארגנת! כיףכיףכיףכיףכיף



 

יום שישי, 20 במרץ 2015

חמישי קולטורה: מוזיאון הארכיאולוגיה

הבוקר התחיל רגיל - אני גילגלתי את עצמי מהמיטה בבוקר בשקט בשקט כדי לא להעיר את העוללה שישנה לצידי. כן, כן..אני יודעת שילדה בת שנתיים וחצי 'צריכה' לישון במיטה משלה, אבל כשבאמצע הלילה היא גונחצת (הטעות במקור) במיטה שלה ומבקשת "אמא, קחי אותי אלייך למיטה.." אז אני נמסה ומבצעת.
עמית התעוררה לא הרבה אחרי ואנחנו יושבות שלושתנו (כי העוללה לא נשארת יותר מדי במיטה לבד) ושותות קפה ושוקו. "היום יוצאים למוזיאון!" קראתי, נרגשת, ועמית עלתה למעלה ברקיעות רגליים מאוכזבות כי היתה צריכה לצחצח שיניים לכבוד המאורע.
את יעל נאלצתי לדובב בדברי מתק "את לא חייבת לבוא! תישארי בבית עד שנחזור, אבל נחזור מאוחר!". זה לא מה ששיכנע אותה, דרך אגב. מה שגרם לה לצאת מהמיטה היתה הידיעה שאם תישאר לבד בבית, תיאלץ לעבוד בחוברות שלה עד שייצא לה עשן מהתחת...
 וכך, שמחות ומאושרות (או לפחות שתיים מהארבע) יצאנו לבקר במוזיאון הארכיאולוגיה והאתנולוגיה של גואטמלה. לגואטמלה יש היסטוריה מאוד עשירה, שהולכת אחורה 3000 שנה. במוזיאון ניתן היה לראות המון (!) כדים וצלחות וחפצי נוי ומוזיקה, מה שמעיד על חברה רגועה של שפע.
והבנות? הן רצו ממוצג למוצג, קוראות לי לבוא לראות - תכשיטים, חולצות רקומות, כלי נשיפה, מערות קבורה (עם עצמות וגולגלות בפנים! אבל לא באמת, נכון אמא?), מערות נטיפים, דגמים של פירמידות וכפרים. אבל האטרקציה הכי נחשבת היתה זו -
האיכות לא משהו, אבל המגן דוד!!
יש פה ציור של כהן? ולידו? אימאם?
יש מצב. בכל זאת, זה מלמד על הסובלנות הגואטמלית לדתות, 
 ממנה אפשר רק ללמוד.
 
אני אהבתי לראות במוזיאון את המגוון העצום בדוגמאות רקמה ואריגה. לכל מחוז בגואטמלה יש את שיטות האריגה המיוחדות שלו. זה מתבטא בצביעת החוטים, בקישוט החואיפיל (huipil) שזו החולצה העליונה של הנשים, בחצאית מתחת. ישנו שוני ברקמה מול אריגה, צבעוני מול צבעים אחידים, עם חגורה או בלי ואפילו בסרט שקושר את השיער.
 
 
 
 
 
 
 











והאהוב עליי ביותר - חואיפיל מקישה (Quiche) של רקמת יד של פרפרים



והנה עוד כמה כלים יפים:



כוס זוגית לטקסים





שיטת אריזה מסורתית המשמשת נשים עד ימינו אנו.
בשיטה זו הן סוחבות את הסל על ראשיהן, ובתוכו
מצבור בלתי נדלה של טורטיות בדרך כלל.




בובות בלבוש שמאני מסורתי
ומעליהם אחת מהמסיכות המסורתיות

הספסל הזה הוא בן 1500 שנה
 
 
 
הכד הזה בן 3000 שנה בערך
 




מערת קבורה ובה קבור מלך
עם תכשיטי ג'ייד
"אמא, פה אפשר לראות ציור של אל הרוח.
תראי - יוצאת לו רוח גם מהפה וגם מהתחת"


 בסופו של יום, טוב שהלכנו ללמוד על ההיסטוריה של גואטמלה, כי מאוחר יותר קיבלנו את האישור הסופי לכך שאנו תושבים של מדינת גואטמלה באופן רשמי. לפחות לשנתיים הקרובות.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו קטן: העוללה למדה להשתמש בשירותים ביומיים האחרונים, ומדי כמה זמן קוראת בקול שיש לה קקי, ואנו רצות יחד לשירותים בכדי להשתין (...).
אתמול, אחרי שאכלה בשמחה 2 קלחים של תירס,עיכלה אותם חלקית, והוציאה אותם היום בשלמותם. ומאחר ונהוג להגיד שלום לקקי לפני שהמים מושכים אותו מטה מטה, גם בכל פיפי מנופפת העוללה את ידה לשלום ואומרת "שלום פיפי תירס! שלום!"


 

יום רביעי, 18 במרץ 2015

יום הבוחר(ת)

שלום שלום!

קודם כל אני רוצה להתחיל ולספר לכם שלבחור לא בחרתי היום (לצערי), אבל לעומת זאת כבר הספקתי לתפור רוכסן לכרית, לקנות בד חדש לשמלת קיץ לעמית, לשבור כוס מלאה בקפה שניה אחרי שסיימתי לנקות את הבית (טוב, נו...לא אני...דלילה..), להכין כוס חדשה ולשים שקית ממתיק בקערה של הממתיקים במקום בכוס קפה, לצבוע דף צביעה של ציור ויטראז' והיום עוד לא נגמר. מה אתם עשיתם היום?

בשנה שעברה, הכנו תחפושות פורים עם חוט ומחט. וקצת דבק חם. זוכרים?
אז השנה התחדשתי במכונת תפירה, ובחוג תפירה עם 2 מדריכות נהדרות שעוזרות לי להמיר את החלומות שלנו לבשר ודם (או לפיסת בד... הגיוני יותר). התחלנו עם למצוא את החלום האולטימטיבי. יערה מיד בחרה רפונזל (זו היתה התחפושת הכי מדליקה שמצאתי בשבילה, ולשמחתי היא התלהבה גם), עמית ראתה שמלת נסיכה מבריקה והחליטה שהיא מלכת אסתר ויעל התלבטה והתלבטה והתלבטה ובסוף החליטה שכדי שתוכל לשחק כדורגל בפורים (תמיד בשורה האחרונה יש לשאול את השאלה - האם אפשר לשחק כדורגל עם הלבוש הזה), כדאי שתתחפש ליסמין, כי יש לה מכנסיים.





 
 










 בכלל פורים היה מאוד שמח. אמא שלי היתה איתנו, ונסענו לעיר לחגוג עם הקהילה היהודית בבית הכנסת העתיק בעיר. בית הכנסת הזה עומד על תילו כבר 90 (!) שנה, וכמו בשנה שעברה - הבנות חזרו עם שקית מלאה צפצפות רועשות (שנעלמו באורח פלא יומיים אחר כך), צעצועים מטופשים (שנשברו כבר בדרך הביתה) ושמחה גדולה על חגיגה דוברת עברית.





 ועכשיו בואו נחזור רגע לאחור ונתמקד במכונת התפירה החדשה שלי. כן, כן..יש לי מכונת תפירה!! אמא ואבא שלי הפתיעו אותי במתנה הנפלאה הזו, ומאז היא עובדת שעות נוספות - תחפושות פורים, שמלות, חולצות, שמיכות. כל מה שבא לנו בעצם. הנה מדגם:

יעל חלמה, מדדה, בחרה בד ותפרה את שמת חלומותיה.




וגם יערה רצתה כזו,
אז הכנתי לה.



עמית עזרה לי להכין שמיכת תינוק כמתנה לחברה

וזו הפינה החדשה והנפלאה שלי.
סופי נחה לה על גב הכסא, מחכה שאקח אותה ואגדיל אותה עוד קצת.


שיהיה לנו יום מקסים! <3 עינת

ועוד משהו קטן: התגלו עצמותיו של מיגל דה סרוואנטס, שכתב את דון קישוט והמציא את דולצינאה. 350 שנה לא ידעו היכן הוא נמצא, ואני שואלת - אולי סרוואנטס היה אלביס של לפני 400 שנה, ופשוט לא רצה להתגלות?