על תוכניות ומעשים

 

כוונותיי היו אמיתיות וכנות – לשבת עם גליל הצמר החדש, בצבע ירוק עדין ורך רך, ולסרוג איתו ריבוע אחד בלבד.

אבל.. כוונות לחוד ומעשים לחוד!

חזרנו מהעיר (היום הלכנו לחדש פספורט!) בשתיים, ישר לחוג השחיה של הבנות. הן הולכות פעמיים בשבוע, כדי שאם יתגלה הכישרון, אז הוא יתגלה מוקדם. אולי אפילו אצל יערה והיא עוד לא בת שנה וחצי. מפגרים אבל אופטימיים  J הביתה נכנסנו בארבע וחצי.

 מיד אירגנו את התיקים והעמדתי קפה. קפה! איזו מחשבה נחמדה אחרי יום ארוך כל כך! כל מה שרציתי היה לשבת עם כוס קפה חם ועם גליל צמר רך בצבע ירוק. אבל עד שהקפה יהיה מוכן, אפשר כבר להתחיל להוציא פרודוקטים לארוחת הערב מחר. יש לנו אורחים לארוחת שבת. אז מה בתוכנית? סלטים (סלק – יש, כרוב וגזר – יש, מטבוחה – עוד לא, פלפל קלוי וחציל – יש), עוף ואורז אדום, צלי בשר, ירקות בתנור, דג ברוטב, מרק פטריות וחלות. בקטנה.. ואם אני כבר פה, אז אפשר כבר לאדות תרד בשביל הקציצות לארוחת הערב. היום החלטתי להשתגע קצת וצבעתי את הקציצות בסגול על ידי 2 כפות סלק – חמודות נכון?

 

קציצות עוף וסלק משתזפות להנאתן

 

וגם יצאו מאוד טעימות. אני מכינה אותן בתנור בלי טיפה אחת של שמן ולכן הן גם בריאות יותר. ובינתיים הקפה כבר מוכן, אבל מעבד המזון כבר על השיש אז אפשר לקצוץ את הפלפל והשום ולהעמיד את המטבוחה על האש. וכדאי גם לסדר את הערימות לפי נושאים, סתם, שיהיה נחמד בעיניים. ודי! עכשיו זמן קפה..

ובאמת ישבתי 5 דקות ונהנתי מהלגימה, אבל אז נזכרתי שהקציצות כבר 20 דקות בתנור, וכדאי לבדוק אותן. וגם הבנות מחכות לארוחת הערב שלהן, כי עד מחר זה הרבה זמן, וצריך גם היום לאכול. אז הנחתי את הקפה בצד וניגשתי להכין להן צלחות (היום היה פינוק ערב סרט והן אכלו נקניקיה בלחמניה), ואם אני כבר במטבח, אז כדאי לנצל חלק מהבננות הבשלות מדי ולהכין עוגה לשבת (בננות עם חלבה ושוקולד צ'יפס. יאמי יאם!), ולהכין את התבנית של העוף עם האורז האדום, ולתבל את הבשר בתוך שקית קוקי (ופה אשבח את חמותי שבלי התבלינים שלה, לאוכל לא היה טעם של בית), ולהוריד את המטבוחה מהגז, ולהכין סלט ירקות, ולהוציא את העוגה ולהכניס את העוף ולסדר שולחן ובינתיים יערה התעוררה מתנומת אחרי הבריכה שלה והבנות סיימו לראות סרט ובח"לי חזר מהעבודה ואני שכחתי שרציתי קפה.

וככה נגמר לו היום. אמנם הספקתי רק שורה אחת בריבוע הירוק, אבל ארוחת ערב שישי כמעט מוכנה ויש לי סיבה טובה ללכת לישון עם חיוך.

הפונפון החמוד שיעל חיברה לטרנינג שלה

הבנות למדו אתמול להכין פונפונים על מזלג והבית מתמלא אט אט בפונפונים בכל הצבעים.









                       

עמית והפונפון המקסים שהיא הכינה אתמול

עד הפעם הבאה, נשיקות <3 עינת

ועוד קטן לסיום - רק הבנות שלי מסוגלות להשתמש בצינור שמע ולהכניס לשם את הרגליים כדי לבדוק אם הוא מעביר גם ריח..

 

מילוי משימות

 

 

היום היה יום נפלא מבחינת מילוי משימות!

כנראה שככה זה כשרושמים רשימות...

 



מבט מהצד

בתמונות אתם יכולים לראות את מספר 5 ברשימת הטודו - מקלות על קנבס.

במקור ראינו באתר הזה עבודה מקסימה לכבוד חג האהבה. אם כבר קראתם את הפוסטים הקודמים (ויש רק שניים..) אז אתם יודעים שיש לנו בבית רגישות לאספנות יתר. יותר נכון לבח"לי יש רגישות יתר לאספנות. אנחנו אוספות. הכל. וכדי לשמור על שלום בית אנחנו דואגות לסלק/להחביא/לנצל/להעביר הלאה כל מה שלא שימושי במיוחד. במקרה שלפנינו - מקלות!

אז הבנות התלהבו מהפרויקט, אבל הן היו צריכות להשתמש בשבילו בממש הרבה מקלות, וחבל על כל המקלות האלה! אז הן החליטו על פטריוטיות, כי הן יודעות שפטריוטיות קונה אותי בלי ויכוח, והתוצאה לפניכן! יפה, נכון?



מבט מלמעלה

אז אפשר לעשות וי ליד משימה מספר 5, וגם הוספתי עוד 2 ריבועים לשמיכת הריבועים שלי (וואו! רק לא לקפוץ מעל הפופיק..) והיום בזמן חוג הקראטה של יעל אני מבטיחה לנסות ולסיים עוד אות ברקמת ברכת הכהנים שלי. משתדלת..

ו..נוספה עוד משימה! (כי הרי הורדנו אחת, ואי אפשר בלי מגירה מלאה...).
מובייל סוסים!
שוב, ראינו באינטרנט.
אני לוקחת הרבה רעיונות משיטוטים ליליים. כנראה ככה זה כשיש עוללה בבית שמתעוררת באמצע הלילה. ולא מעט מהשיטוטים האלה לוקחים אותי ליוצרות אוסטרליות. והפעם, בחורה מדליקה בשם פיפ. כאן אפשר לראות את המובייל שלה.
אז כבר גזרנו סוסים וסרטים כמובן שיש (אספנות יתר, כן?). ואני מאמינה שבסוף השבוע כבר יהיה מובייל מושלם.


עד אז, תודה לכל המבקרים והקוראים.
אתם מוזמנים גם להגיב פה, בבלוג.
נשיקות! <3 עינת



רשימת טודו

תודה רבה על התגובות המקסימות מכל הקוראים את הפוסט הקודם. נתתם לי דלק במבערים..

חלקכם אף הגדיל ראש וציין כי יהיה נחמד לשמוע קצת על הנעשה כאן, בגואטמלה.  בשבילכם אתחיל בתיאור קצר של היום שלי היום - המטרה היתה לחדש את הדרכון שלי, לשלוח דואר ולקנות קצת ירקות הביתה. משימה פשוטה כביכול. בבית בערד הייתי עושה את כל המשימות האלו בכמה שעות ובהליכה (ממש בהליכה - מהבית עד בניין העירייה, ואז לדואר ולמורדי במרכז בשביל הירקות. מקסימום חוזרת עם מונית הביתה). כאן המשחק קצת שונה. היום שלי התחיל אתמול בעצם, כשדיברתי עם נהג מונית וביקשתי ממנו שיאסוף אותי בתשע וחצי בבוקר מהבית. אחר כך הכנתי את הבנות לנסיעה מוקדם בבוקר (מוקדם, כן...תשע וחצי..). הן היו צריכות להכין תיק, כי בצהריים יש להן חוג שחיה. מזל שהתעקשתי, כי ליעל לקח חצי שעה להתעורר ולעמית לקח 25 דקות למצוא גומיה. יערה בינתיים הספיקה לשפוך את הלגו לפחות פעמיים ברחבי הסלון ולהחליף את החולצה שהתלכלכה מהשוקו. המונית הגיעה בזמן ואחרי 40 דקות הגענו לעיר. אם נעשה חשבון מהיר - היום שלי התחיל בשש, ובעשר וחצי הגעתי אל היעד. 30 ק"מ סך הכל.

לצורך הפספורט החדש הלכנו להצטלם ולאכול משהו קטן, התעכבנו לקצת שופינג וחידשנו מלתחה ליערה (הם גדלים נורא מהר בגיל הזה..) ובגד ים ליעל וחצאית טוטו לעמית (מה אני אשמה שכל החצאיות שלה הן דוסיות למראה ולא מתאימות לשיעור בלט קלאסי?!!). לשגרירות הגענו רק בשתים עשרה.

מה מסתבר? שמי שאמונה על חידוש פספורטים לא נמצאת היום. למעשה, היא נמצאת רק בימי חמישי. גם אז כדאי להתקשר יום קודם כדי לוודא שהיא נמצאת. אולי יהיה לה קשה לקום בבוקר והיא תחליט לקחת יום חופש. טוב. הלאה. לשלוח דואר. בשביל זה צריך שוב מונית שתיקח אותנו לסניף הדואר המרכזי בקצה השני של העיר (עד עכשיו מצאנו רק סניף אחד..). הסניף מאוד יפה ושוכן בבניין עתיק ומרהיב ביופיו בלב ליבה של הדאון טאון של גואטמלה. בינתיים השעה כבר אחת וחצי, עוד שעה מתחיל חוג השחיה של הבנות והן עוד לא החליפו בגד ים! מיד שלחתי אותן לשירותים של סניף הדואר בזמן שהמתנו (שוב) למונית שתיקח אותנו למרכז החוגים. את הירקות קניתי אחר כך (ותודה לאוסקר, נהג המונית, שליווה אותי הלוך וחזור במהלך כל היום הנפלא הזה. ביום חמישי נשוב שוב על אותו מסלול,אבל הפעם אני מקווה שנצא גם עם פספורט מחודש).

זה היה, על קצה המזלג, יום ממוצע בחיינו. סתם. לא ממוצע. ככה זה רק כשאנחנו יוצאים מהבית.



סניף הדואר המרכזי בגואטמלה. יפה, נכון?



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ולנושא קצת אחר.השבוע אנחנו, משמע בח"לי ואני, מציינים 10 שנות נישואין.

עכשיו, עשר שנים לא באות ברגל. הן טסות!!! ובמקרה שלנו הן טסו לרפובליקה הדומיניקנית, ואז לגואטמלה. לעומת זאת את ירח הדבש שלנו עשינו בארץ ...

אבל לא על זה רציתי לכתוב.

רציתי לעשות רשימה. אחד מהדברים שבח"לי לימד אותי זה שרשימות זה טוב. הן מסדרות את הראש, מארגנות את הזמן, ועוזרות לי לעשות סדר בבלגן, שבדרך כלל מתרוצץ לי בקלבסה (שזה דלעת, לכל מי שהוא לא אשכנזי טהור או נשוי לאחת כזו).
הרשימה שלי, היא רשימת טודו (ToDo). הרבה פרויקטים מחכים לי במגירה. חלק תלויים על הקולב, חלק בתיק התפירה/רקמה/אריגה. חלק בראש או בתמונה. החלטתי להעלות אותם לכתב ואולי כך גם לעזור לי להביא את חלקם לסיום. אז הנה היא - במלוא הדרה:

1. שמיכת ריבועים. הרבה זמן חיפשתי לעשות כזאת ובזכותה של ליזה, חברתי היקרה, התחיל הגלגל לנוע. מצאתי הסבר וכבר יש לי 3 ריבועים. נשארו לי עוד 120 בערך...

 

את הדוגמא וההסבר מצאתי כאן

 

 

 

 

2. ריקמה. וואו. יש לי כמה. נחלק לתת-סעיפים? מה עושים?? חבל שבח"לי ישן...אוקיי.

א. ברכת הכהנים. הבית צריך את הברכה שלו. בכל זאת, אנחנו כבר 3 חודשים פה..

ב. מגבות ראש. מתנת הפתעה לבנותיי המקסימות.

ג. פרויקט 37 הריבועים. הרחבה בפוסט אחר, מבטיחה.

ד. מפה. מזל שהיא עדיין בארגזים בארץ. זה מקל על סדר העדיפויות..

3. טלאים. בנוסף לריבועים הארוגים גם התחלתי שמיכת טלאים שכנראה תהפוך לכרית בהמשך, עוד לא הוחלט.

4. שברים ואחוזים. אין ברירה. הילדה בת 9 וצריכה כבר לשלוט בחומר...וחוץ מזה - עד מתי היא תעזור לי באפייה תוך כדי שהיא שואלת מה זה הקו נטוי הזה שליד הכוס קמח? (1/2!)

5. פרויקט מקלות חדש של הבנות ושלי - הפעם, קנבס!

6. פאזל. 1000 חלקים. על מה לעזאזל חשבתי כשהסכמתי לה להביא אותו הביתה? ועכשיו הוא כבר פתוח לכל אורך שולחן העבודה ואין ברירה אחרת.

7. הכנות לקראת יום ההולדת השביעי של עמית. היא רוצה בובה בדמותה.

8. פורים, אמרתי? אוטוטוטוטו..להכין תחפושות כנראה יהיה הכרח, כי בגואטמלה אין עידן 2000.

9. ואולי מישהו יכול לעזור לי עם רעיון מה לעשות עם ערימת בננות בשלות שמרקיבות לי אט אט על השיש? כמה עוגות בננה כבר אפשר לאכול??

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זהו. זו הרשימה שלי. נתחיל מזה, אה?

<3 עינת

אוספים

מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי כאספנית לא קטנה.
ואני לא מדברת על אוספים פושטים כאלה - מדבקות, מפיות, מכתביות. גם כאלה היו לי, אבל לא רק..
היה לי למשל אוסף עצום של בקבוקים. מכל הגדלים ומכל הסוגים. אם מחלקת הרווחה היו נכנסים אליי לחדר לביקורת פתע, ההורים שלי היו בצרות ואני הייתי נכנסת למוסד גמילה בגלל בעיות שתיה, לכאורה..
היה לי אוסף מגזינים. מסע אחר, נשיונל ג'יאוגרפיק. אחרי 2 מעברי דירה בח"לי הציב תנאי - או אני והגב שלי, או המגזינים האלה.
כמובן שמיד השתמשתי בגב אחר על מנת להעבירם לספריה העירונית ובח"לי ואני עוד יחד (תודה לאל).
היום אני אוספת אומנויות. כבר 3 שנים אני לומדת דרכים חדשות להעסיק את עצמי בצורה יצירתית. ובהתאם - אני אוספת חומרי גלם. יש איתי בדים, חוטים, חרוזים, דפים, סרטים, מדבקות, שרק מחכים בצד לפרויקט המתאים ולזמן המתאים.
או שסתם נשכחו בצד..
עכשיו, למה אני בכלל מספרת את זה? גם כדי שתקבלו מושג לגבי מהלך חיי ומה שאני אוהבת לעשות בהם, ובעיקר כדי לספר דווקא על הבנות שלי. מסתבר שאספנות עוברת בתורשה.
הבנות הגדולות שלי בנות 9 ו-7. האוספים שלהם מגוונים מאוד ומבוזרים מאוד. אני מאמינה שאם לא הייתי עוצרת בעדן, מלבד 2 ארנבים וכהבלה (כלבה אהבלה, בשפתנו אנו), היו לנו בבית גם קנרית, צבי ים, חתול וסמור. ויש פה איפה להשיג את כל אלה...

הצופית הזו למשל נתקעה לנו בחלון וכמעט הפכה לחיית המחמד החדשה בבית. לצערי ולצערן של הבנות, זה לא פשוט לגדל צופית בשבי והיא לא הסכימה עם המצב.

לעומת זאת, אני לא יכולה לעצור מבעדן מלאסוף אבנים, מקלות, ומטוסי נייר.
במקום זה - אנחנו יוצרים מהם עולם חדש.

מובייל המטוסים מכל העולם.
גם נכנסנו לאינטרנט וחיפשנו מה הם הצבעים של חיל האוויר ההודי, התימני והעירקי



מובייל מקלות

 

וזהו לבינתיים.

יש עוד המון תמונות והמון יצירות והמון השראה ואוכל ואפילו יהיו הסברים אם תרצו!

אז אל תתביישו, ספרו לי מה דעתכם!

 <3 עינת.