יום חמישי, 27 בפברואר 2014

צמות מושלמות ומתנות יומולדת

קודם כל, לפני הכל, כל זה לא היה מתממש בלעדי חברתי הנפלאה אדוה ובנה הדנדש יואב. מה זה דנדש? בקושי שבועיים! חמודון עם קפלים מתוקים כאלה בכפות הידיים שבא למשמש כל היום. חבל רק שהם גרים בקרית טבעון, ואני גרה בקרית סאן מרטין. שזה בגואטמלה. בקיצור - לא משמשתי. אבל! בזכות הפעוטון המתוק, אדוה נמצאת בחופשת לידה ויש לה זמן פנוי לשוטט באינטרנט, והיא משתפת אותי (בין השאר) בממצאיה. הממצא האחרון מצא מאוד חן בעינינו והיה פשוט לעשיה, כי לכולנו יש שיער ארוך וכולנו גנדרניות (למצער לבו של בח"לי).
מכאן, שמיד התחלנו להסתרק ולייפות את עצמנו ואת שיערנו, ולהלן חלק מהתוצאות.



  
זאת צמת מפל
והנה מבט לצמת גולגול




ועכשיו מבט לצד השני בבקשה, בנות! יופי...


 
 
אדוונת - שוב תודה. היה כיף גדול!
 
ועכשיו למשהו שונה - כפי שסיפרתי לכם קודם, הפתענו את עמית וקנינו לה אופניים. מגניבות כאלה, של שווין. בצבע סגול ותכלת עם תיק מקדימה ופרנזים. אופני חלומות! תגובתה? איזה יופי! אבל ביקשתי חישוק...
בכל מקרה, האופניים הגיעו בארגז. אל תשאלו למה. החלטה פזיזה שלי - מי רואה אופניים מורכבות בחנות ובוחר דווקא את אלה שצריך להרכיב?? על הארגז היתה רשימה מפורטת של כלי העבודה הנדרשים ובפנים חוברת עבת מידות של כל ההוראות שקשורות לאופניים - כולל איך כדאי לקשור אותם שלא יגנבו. מאוד מסודרים, השווין האלה. הגענו הביתה ומיד פירקנו את הארגז ואת הקרטונים והניילונים וניגשנו לארגז הכלים וגילינו שחסרים לנו כמה כלים. בערך שלושה. מתוך חמישה. לא נורא! ניגשנו לעבודה בכל זאת, עם מפתח צינורות ומברג (ושלא תחשבו שאני כזו אמיצה! התקשרתי לבח"לי וסיפרתי לו שיש לנו זוג אופניים להרכיב. הוא אמר - יופי! אני חוזר בעשר בלילה. את אמא יוצרת, אז תיצרי לך אופניים...). וכך, לאט לאט הרכבנו הכל חוץ מהכידון שנאלץ לחכות ליום המחרת ולמפתחות האלן של העובדים בשכונה, והנה לנו זוג אופניים! עמית שמחה בהם מאוד ובלבה הרחב הרשתה ליעל לרכב עליהם עד שיגיעו האופניים שלה מישראל (יחד עם ארגזי הספרים..). גם עד שהיא עצמה תדע לרכב עליהם, כי היא רצתה אופניים ללא גלגלי עזר ובשביל זה צריך את אבא. אמא לא רצה. יש לה עגלת תינוק וכהבלה לסחוב בכל פעם שיוצאים החוצה, אז זה פטור מוכח.
 
כמעט סיימנו את חגיגות יום ההולדת. נשאר רק לעשות מסיבה לילדי השכונה עם פיניאטה של חד קרן והרבה ממתקים וזהו, עד ליומולדת הבא. אה! וחישוק...
 
 
נשיקות <3 עינת
 
ועוד משהו קטן: אנחנו יוצרות לא מעט בזמן האחרון. לימדתי את יעל והיא לימדה את עמית איך לרקום border. זה די מגניב וזה חלק ממתנות הנשים של חיי אז הן החליטו לרקום אחת לשניה. מקסימות שכאלה!
 
 
יעל מתכננת את הצבעים ברקמה שלה
 





ואחרון אחרון חביב - הבנות ציירו לאבא שלהן ציורים למשרד בביקור האחרון שלנו בחווה.
התמונות לפניכם!











 



יום שלישי, 25 בפברואר 2014

על אהבה ומלחמה

ימים מאוד עסוקים עוברים עלינו. וכולם מאוד נעימים.
היום התקדמנו מאוד עם התחפושות לפורים. יעל כבר כמעט ציפור מושלמת. גזרנו משולש לבד לבן באורך של הזרועות שלה, והדבקנו נוצות צבעוניות עם דבק סיליקון. לזרועות תפרנו גומי עבה אליו נכנסות הידיים ובצוואר תפרנו סרט תחרה יפה וקשרנו כמו גלימה.
את המסכה קנינו מוכנה, כי יעל מצאה מסכה עם נוצות טווס והתלהבה מאוד, אל לא ויתרנו על העשייה ויעל הדביקה עוד נוצות צבעוניות שיהיה שמח.
היכונו...ספוילר..ככה התחפושת נראית בינתיים.

בינתיים היא נהנית לקפץ בבית כמו תרנגולת ולקרוא קרע!קרע! כמו עורב ולטעון שהיא תוכי. המממממ....
 
התחפושת של עמית (קליאופטרה) כבר נמדדה ונגזרה, אבל עוד לא נתפרה (אני זוכרת שכבר ציינתי פעם כמה הייתי שמחה למכונת תפירה, נכון?). חסר לי חוט לבן. ונחש קוברה כדי שנוכל לצבוע אותו בזהב ולהדביק לה על הכתר.
 
אבל לפני התחפושות, התעסקנו היום באהבה ומלחמה. אהבה - למאפים. הוצאתי בבוקר מהמקפיא את הבצק שנשאר מהחלות של שבת, ואפיתי לחמניות נפלאות לארוחת עשר לבנות (עאלק לבנות....חופשי אני טוחנת לחמניה עכשיו, שמתבוססת לה במיץ של סלט ירקות טרי. אבל גם אני בת, אז מותר לי!) והבנות אפו עוגיות בצורות ע"פ המתכון של קרין גורן, רק שבמקום שמן השתמשנו בחמאה, ובמקום קינמון (כי בח"לי לא אוהב) השתמשנו בקקאו. יצא מעולה! מילאנו קופסא ענקית בעוגיות, וגם מצאנו קופסא צבעונית ומילאנו בעוגיות סוכריות ושוקולדים ו-וואללה! (במבטא צרפתי) יש משלוח מנות ראשון! הכל טוסט.
 
הריח בבית היה מעורר תיאבון ומתוק מתוק. אני אוהבת ריח של אפיה בבית. לדעתי זה ריח שעושה בית.
אבל כנראה גם לדעתם של מליוני הזבובים שהחליטו להתביית אצלנו, ומכאן המלחמה. למי שרוצה לדעת יותר, מוזמן לקרוא בבלוג של יעל על המלחמה הזו. 

מגעיל לגמרי - חלק מקורבנות המלחמה
 
וזה היה היום שלנו עד כה. אנחנו עכשיו באמצע היום. עוד שעה וחצי הולכות לחוג בריכה (כל הבנות שוחות), ואחר כך ליעל יש תור למספרה לעשות "בומבה" (שזה מין גל כזה בשיער שנשאר תקוע. יעל והשטויות שלה, ואני נגררת אחריה ועוד בהתלהבות!), ואז לקנות לעמית אופניים ליום ההולדת - ראיתי שווין מהממות בסגול וורוד עם שוונצים בידיות ותיק במקדימה על הרמה, אבל אל תספרו לה, זה סוד...

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו קטן: מישהו יודע איפה חוגגים עדלאידע בגואטמלה? המידע עדיין לוטה בערפל...

יום ראשון, 23 בפברואר 2014

follow up

למקרה שתהיתם מה קרה לפאדיחה השבועית שלי, אז תדעו שלא קרה איתה כלום. פשוט הגעתי לתובנה - לעשות 2 דברים בו זמנית זה אולי מדליק, אבל לא תמיד מסתדר יחד עם דבר שלישי. למשל, אם אני הולכת לטייל עם הכהבלה, שמנסה להגיע לשני צדי המדרכה בו זמנית, ובאותו הזמן מנסה לחייג בטלפון לישראל, יש מצב שאתקע בעץ, כי אי אפשר לשלב את כל זה גם עם היכולת לראות.
פה כבר הגזמתי..

היום, יום ראשון נסענו לבקר את בח"לי בחוות הפרחים המהממת שלו, והשרשנו שרכים לגינה הפרטית שלנו. גם צילמתי מלא תמונות מדליקות אבל לא יהיו תמונות חדשות בבלוג כי הצלחתי לשבור את הטלפון החתיך שלי. ולא, זאת לא פאדיחה, זאת שלומיאליות לשמה. או שזה חוסר היכולת שלי להגיד לעוללה "לא" כשהיא רוצה לשחק לי בטלפון הנייד. תגידו מה שתגידו, אני בעניין של תובנות היום, ולכן, בנימה זאת - להלן דו"ח ההתקדמות שלי ברשימת הטודו.

1. שמיכת הריבועים שלי - ערימת הריבועים הולכת וגדלה.
כבר חשבתי שטעיתי באמצע הדרך בספירת התפרים (עיניים? קשרים? איך קוראים להם בעברית?) ואז החלטתי שככה גם טוב.
2. רקמה!  חילקנו לתתי סעיפים, זוכרים?
א. ברכת הכהנים - סיימתי כבר שורה! החלטתי שבכל שיעור קראטה של יעל אני עושה לפחות אות אחת. למזלי יש לא מעט יודים וווים אז אני מצליחה לעמוד בהחלטה שלי.
ב. מגבות ראש - מתקדם נפלא!
ג. פרויקט 37 הריבועים. בינתיים קניתי את הבד אבל לא מצליחה להתפנות לזה. אולי אתחיל כשבאמת אהיה בת 37...אז יש לי עוד חודשיים!
ד. מפה. עדיין בארגזים בישראל.
3. טלאים. כבודו מונח במקומו. לא הגעתי אליהם בכלל. עצוב. אני בטלאי האחרון.
4. שברים ואחוזים - נפלא! הילדה התחילה ללמוד בהנאה רבה שברים פשוטים וכמובן תופסת את העניין כמו מלכה. מצאתי אתר מגניב עם משחקי חשבון ברמות שונות, ו-2 הבנות (בנות 7 ו-9) יושבות ומשחקות בו בתורות. היום הן אפילו ישבו עם העוללה...למי שמעוניין, יכול למצוא את האתר כאן
5. פרויקט המקלות - מושלם!

וגם הפרויקט שמיד לקחתי אחריו, של מובייל הסוסים גמור ותלוי.
איזה כיף זה לסיים פרויקטים שכאלה. גם כי התוצרת ממש יפה, והבית מודה לה בחפץ לב. וגם כי יש מקום לפרויקט חדש.
6. פאזל. כן...מאז הרשימה לא התחבר ולו חלק אחד נוסף. המקום שהפאזל הזה תופס על השולחן הוא מגוחך לגמרי. איך ממשיכים מפה? מישהו?
7. יום ההולדת של עמית. ירדנו מעניין הבובה. בח"לי טען שיש פה סוג של עבודת אלילים והוא לא מוכן. במקום זה טיפסנו על הר געש והלכנו לסלון יופי ולפארק שעשועים והיא תקבל אופניים כפי שביקשה. היום היא הראתה לי את רשימת המתנות שרצתה לעצמה (סוףסוף..4 ימים אחרי התאריך המבוקש..) ברשימה - בובה לה ולאחותה, חישוק וחצאית חדשה בשבילי. נשמה טהורה.

8. פורים! שלשון התחלנו להכין את הכנפיים של התוכי הצבעוני. הדבקנו נוצות על בד לבד עד שנגמר לנו הדבק החם. אתמול התחלנו עם קליאופטרה. מצאנו בד זהב וגזרנו וצבענו והדבקנו פאייטים ענקיים על פי ההדרכה המהממת הזו.
9. היום רוקנתי את המקפיא משקית קפואה של בננות מרקיבות. לא היה מנוס.
עונת הבננות לא נגמרת פה, אז אני לא מצטערת במיוחדץ אני אכין בננות בשוקולד מבננות טריות יותר.

במהלך החודש האחרון נוספו עוד עשיות ומלאכות ותענוגות אחרים כך שאני מסופקת עם ההתקדמת הנפלאה ברשימה. איך אתם עומדים במטלות שלכם?
רק שלא נתעייף אף פעם, אה?!

נשיקות 3> עינת

ועוד משהו קטן: הנה כמה מהדברים שעשינו החודש ולא היו ברשימה...

כוכבי נייר ושוב תודה לאורני וגבי
עיטורי הלב לוולנטיין/שיעור ריקוד של עמית
מתנות לנשים הגדולות בחיי
יצירות של Djeco. אורני, תודה!
 




ברכת הלילה הפרטית
יצירות של Djeco



כובעי ושושני לבד
תרנגולות. איזה כיף לשחק איתן!
כובעי ושושני לבד



פונפונים!! ואפילו יצרנו הדרכה מצולמת..


ומשהו אחרון לסיום - במשך מלא זמן, בערך מאז שהוא יצא, רגע לפני חג המולד, נדנדו לנו הבנות שהן רוצות לראות את הסרט הנפלא Frozen. אז היום ראינו אותו. סיפור מוכר על אהבת אמת עם טוויסט מקסים ושיעור נורא חשוב, בעיקר לאחיות. אנימציה מדהימה, ואפילו העוללה היתה מרותקת למסך. מומלץ למשפחות עם בנות בעיקר, אבל לא רק. 

 

יום חמישי, 20 בפברואר 2014

רשימת מלאי #1






מדי פעם בפעם כדאי וראוי לקחת נשימה עמוקה ולעשות רשימת מלאי/מצאי/נוכחות על החיים שלנו.
אז הנה זה מגיע, בהשראת פיפ האוסטרלית , רשימת המלאי הראשונה שלי.
תהנו, ואם בא לכם - תעבירו את זה הלאה...
 
עושה: מתנות לנשים בחיי לכבוד פסח. חבל שאני לא יכולה להראות לכם תמונות, כי זו הפתעה, אבל זה יוצא יפה מאוד מאוד.

 מבשלת: ארוחת שבת. מתוכננים להגיע אורחים השבת והשמחה גדולה. בתוכנית, בין השאר - מוסקה. אני אוהבת חצילים.

 שותה: את הקפה השני שלי הבוקר. בלי חלב, עם שקית אחת של ממתיק.

 קוראת: אניד בלייטון, החמישיה הסודית. סוג של חזרה למקורות. וגם נגמרו לי הספרים בעברית.

 רוצה: שבח"לי ירגיש יותר טוב. הבטן שלו מציקה לו כבר 3 ימים.

מסתכלת: איך הימים הקרים מתחממים אט אט ונעים להיות בחוץ.

 משחקת: בטלפון. אין לי הרבה זמן לזה, אז מנצלת את הרגעים השקטים בשירותים...

 מחליטה: לשפר את הכושר הגופני שלי כבר הרבה מאוד זמן.

מאחלת: יום הולדת שמח לכל האהובים עליי. יש טיפה של עצב בברכה הזו, אבל מתרכזת בשמחה.

נהנית: לראות את הבנות שלי משחקות יחד זו עם זו. גם כשהרעש שהן מייצרות הוא מאוד גדול.

מחכה: בקוצר רוח לאפריל. אז השמיים יתבהרו, האויר יתחמם, וחלק נכבד מהמשפחה האהובה שלנו תבוא לבקר.

מעדיפה: שהמשפחה תגור קצת יותר קרוב, ואז נוכל לבקר אלו את אלו יותר מרק פעם אחת בשנה.

 תוהה: בפרקטיקה של הביקור המיוחל.

 אוהבת: את הסלסילה החדשה שקניתי לי. אני מניחה בה את כל העבודות בעשייה שלי ומתהלכת איתה ברחבי הבית. כיף גדול.

 מהרהרת: כל הזמן, על הכל. אני בכל זאת ממוצא פולני...

חושבת על: איך לבנות ספריה בבית. גבס? בלוקים ועץ? הספרים עוד מעט יגיעו, אני מקווה. 

צופה: בכל העונות של ד"ר האוס שוב. אוהבת מאוד את יו לורי והדמות שלו מרתקת. חוץ מזה, הוא מזכיר לי את בח"לי בראייה הישירה שלו על החיים ובדרך הסקת המסקנות. 

מקווה: שהספרים יגיעו כבר.

מתפעלת: מהחיוך של העוללה ומהמהירות שבה היא לומדת לדבר.

זקוקה ל: שיחה ארוכה ארוכה עם חברה טובה.

מריחה: סלק מתבשל. עדיף מסלק שרוף, לא?

לובשת: פיג'מה. הכי כיף בפיג'מה.

עוקבת אחרי: נשים אוסטרליות. לא יודעת למה, אבל הבלוגריות שנותנות לי הכי הרבה השראה בזמן האחרון מגיעות מהיבשת שם למטה.

שמה לב: איך הבכורה מתבגרת במחשבה ובהתנהגות.

יודעת: שבח"לי אוהב אותי מאוד אבל עדיין הייתי רוצה שיביא לי פרחים מדי פעם. הוא מגדל אותם, הרי!

לומדת: לסרוג, ומתנסה בדוגמאות חדשות כל הזמן. 

מרגישה: שאני לוחצת לפעמים יותר מדי.

מעריצה: את הבנות שלי שמצליחות להפתיע אותי ביכולות שלהן.

ממיינת: בגדים. מה כבר קטן מדי, מה יכול לעבור הלאה.

קונה: צבעי מאכל. אני רוצה להכין צבעי ידיים.

מקבלת: סיפוק כשאני עושה עוד ריבוע בשמיכה או מסיימת עוד אות ברקמת ברכת הכהנים.

 מסמנת בספר: יותר נכון מסמנת בחוברות הרקמה והסריגה שלי דברים שהייתי רוצה לעשות פעם, כשאגדל.

 לא אוהבת: לכעוס.

 פותחת: את הבוקר עם בח"לי, גם כשזה מוקדם מאוד.

מצחקקת: כשאני רואה מצב האומה. גורי אלפי מאוד מצחיק אותי.

מרגישה: ברת מזל שיש לי משפחה תומכת ובריאות.

 מנשנשת: תמרים קולומביאניים. הם לא מתוקים כמו המג'הול.

 חושקת: במכונת תפירה.

 מייחלת: ליום חופש. שקט כזה, בלי צריך ורוצה וזקוק.

 עוזרת: לבת של העוזרת שלי להיות מלכת הקרנבל הכי יפה השנה!

שומעת: דרך היוטיוב את כל מה שWOTE מנגנים.
 
נהנית: לראות את הפרחים פורחים בגינה הקטנה שלנו.
 
וזוהי רשימת המלאי שלי לעכשיו.
 
תודה שעשיתם אותה יחד איתי.
נשיקות 3> עינת
 
ועוד משהו קטן: לבנות יש קנרית חדשה. כבר דיברנו פעם על אוספים? הנה זה מתחיל...

יום שלישי, 18 בפברואר 2014

יום הולדת וטיפוס על הר געש

בטז' באדר, לפני 7 שנים נולדה בתי השניה, עמית.
יש לנו מסורת במשפחה הגרעינית שלנו, בה אנו נוהגים לחגוג את ימי ההולדת העבריים. מאחר ואף אחד (חוץ ממני) לא זוכר אותם, אלא רק את הלועזיים, זוכות הבנות לחגוג לא יום הולדת אחד ולא שניים, אלא תקופת הולדת שאורכת מהתאריך העברי ועד הלועזי. או ההיפך, תלוי.
מבין כולן, עמית הרוויחה הכי הרבה ומכמה בחינות. הראשונה - היא נולדת בחודש אדר. בשנה לא מעוברת. כשמגיעה שנה מעוברת היא חוגגת 2 ימי הולדת - אדר א' ואדר ב'. וגם בחודש מרץ. השניה - היא נולדה בחודש אדר (...) ימים ספורים אחרי חגיגות פורים, וכדי להפשיט לה את העניין אנו חוגגים לה כל שנה את יום ההולדת בתהלוכת ענק ברחובות העיר, מחופשים וצוהלים, וקוראים לזה עדלאידע. שווה, לא?
בכל מקרה, השנה אנחנו פה, ועוד לא גילינו מתי יוצאים לצעידת העדלאידע השנתית, והנה הגיע היום הנכסף וחגיגות פורים קטן הגיעו ואחריו יום הולדת קטן, וצריך לחגוג!
דבר ראשון - הכנתי לה זר יומולדת יחיד ומיוחד.


אה! עכשיו הבנתי למה הכנת את כל הפרחים האלה בסוד...
 
דבר שני - לשאלה "מה את רוצה ליום ההולדת" יש הרבה תשובות - הראשונה בהן היא לצאת לבלות עם המשפחה, וזה מה שעשינו ביום ראשון. אספנו פקלאותינו ויצאנו לפארק האטרקציות mundo petapa  . אני לא יכולה להגיד בלב שקט שכל המשפחה באמת נהנתה. בח"לי לא נהנה בכלל ממקומות כאלה. בלשון המעטה. הוא סבל בשקט עד אחת וחצי בצהריים, ואז הסתלקנו משם מהר מהר.
הבנות, לעומת זאת, נהנו מאוד מאוד מאוד, ולהלן תמונות להוכחה:

אמא! ראית איך נכנסתי בעמית??
במתקן המופלא הזה הן נאלצו לפדל כדי להישאר בגובה.
כזה אני רוצה גם בבית!!

 

ילדת היומולדת המופלאה לא הורידה את הזר
גם כשחבשה כובע
והנה שלושת המוסקטריות אוכלות תירס.
הם מגישים אותו עם גבינה מגוררת, מיונז וקטשופ.
יאם...
 

 
 
 מאחר והגואטמלים מאוד רציניים בשמירת החוק, לא הצלחנו להתחמק בישראליות אופיינית ממגבלות גובה שמצויינות על כל מכשיר, ולכן היו מתקנים שעמית היתה נמוכה מדי בשבילם ומתקנים שיעל היתה גבוהה מדי משבילם (כמו הקרוסלה!?) ומתקנים שצריך היה להוריד בהם את הכובע ומתקנים שנאלצנו להוריד בהם משקפיים ובסוף נמאס לנו והלכנו משם. סך הכל רצינו להנות, מה זה כל החוקים האלה??

אבל! לא נגמר היום.
כי עמית נזכרה שהיא רצתה לחגוג ביום ההולדת שלה בסלון היופי לנסיכות בלבד Girl Sensation. וואחביבה. מיד כשנכנסנו הושיבו את 2 הנסיכות הגדולות שלי (כי עמית התעקשה שגם ליעל מגיע) על כסאות מספרה ונתנו להן 2 אלבומים מפוצצים בתספורות מושקעות ומנוצנצות שיבחרו להן אחת. המקום מיועד לבנות. הוא ורוד, ג'סטין ביבר מתנגן ברקע, מסתפרים שם, מתאפרים שם, מצטלמים שם, חוגגים ימי הולדת, קונים תיקי איפור ונעלי עקב וחצאיות ושמלות נסיכה ושאר צעצועים לבנות בלבד. מושלם בשביל פורים וימי הולדת! אנחנו לקחנו את חבילת התספורת+איפור+קשת לשיער. מגניב לגמרי. ולמרות שגם כאן יש חוקים ואסור לצלם, צילמתי את עמית סובלת, כדי להזכיר לה שכשאמא מסרקת זה לגמרי נעים.
התוצאות : וואו!!! 

מקדימה





ומאחורה











 
קלוז-אפ על היצירה המנצנצת.
 
כמובן שבאותו היום הבנות הלכו לישון שמחות ומאושרות. עוד יותר שמחות מהרגיל כי לא נאלצו להתקלח - והרי אי אפשר להתקלח עם יצירות אמנות כאלה על הראש.
כשהגיע הבוקר, הכריז בח"לי שדי! והיום אנחנו הולכים לעשות משהו של בנים. אז אחרי שעמית התעוררה והתלוננה כך שכולם ישמעו שהיא לא ישנה בכלל בלילה בגלל התספורת (בשביל להיות יפה צריך לסבול, לא? או ככה מספרים לנו..), יצאנו לדרך, והפעם - להר הגעש פקאיה! איזה מרגש, נכון?
האמת שכן. את הר הגעש אנחנו רואים מהכביש שמוביל אלינו לשכונה. זה הר בגובה של מעל 2500 מטר, וההתפרצות הגדולה האחרונה שלו היתה ב2010. תוך 45 דקות נשרף כל הצומח שהיה על ההר ועדיין אפשר לראות אזורים רבים שחורים מאפר וולקני שלא צומח עליהם כלום. מ-2010 לא היתה התפרצות געשית גדולה, אלא רק קטנטנות כאלה, נחמדות...
ההתפרצות הגעשית הכי חמודה בהר
ההר עצמו יושב מעל ישוב קטן שמתפרנס מדגה באגם הצמוד וממפעל גיאותרמי (טכנולוגיה ישראלית, טפיחה על השכם). לא ברור לגמרי מה כל כך חשוב לתושבי הכפר לגור דווקא בתחתית הר הגעש, לא המקום הכי נבון לגור בו כשמדובר בהר געש, אבל..מי אנחנו שנתווכח? תושבי הכפר גם מתפרנסים לא רע מהדרכת מטיילים כמונו והשכרת סוסים עבור הטיפוס הארוך.

למי ששואל למה הכובע מונח על עמית בצורה כזו
מוזרה, אני מפנה את התשובה לתמונה שלמעלה

מבט אל הפסגה
 


הטיפוס היה די קשה עבור פדלאה ממוצעת כמוני, אבל בח"לי והילדות עברו אותו בהצלחה יתרה, כמו נינג'ות! את הירידה אהבתי יותר...מה גם שזה עשה לי טוב לשרירי העכוז והירכיים.
 מההר יש נקודות נוף מרהיבות וניתן לראות את עיר הבירה משם, ולמרות שככל שהעפלנו הרוח נהייתה קרירה יותר, האדמה נהייתה חמה יותר בהתאם כך שלא סבלנו מקור. אמנם לא ראינו לבה זולגת, אבל הבורות בהר היו חמים ונעימים, ומחלקם ניתן היה אפילו לראות אדים שעולים מן הקרקע.
היה יום טיול ממש מקסים, ואפילו מהדרכים נהנינו. כדי להגיע לשם נעזרנו בוויז. מדהים! לקח אותנו סביב סביב לנסיעה של שעה ו-20, כשההר נמצא לנו מתחת לבית. כשהחלטנו לשאול איך לחזור הביתה, גילינו שניתן להגיע תוך 45 דקות..
אז נכון, הטכנולוגיה המתקדמת קירבה אותנו למידע וניגשה לנו אותו כך שנרגיש בבית בכל מקום בעולם. מצד שני, היה הרבה יותר כיף לעצור בצד ולשאול את העוברים ושבים...
 

נשיקות 3> עינת
 
ועוד דבר קטן: כשפירקנו את התספורות, הר של נצנצים מילא את הבית בשובבות. אבל מישהו יכול להגיד לי מה עושים עם כל הסיכות שנשארו??
 
 
 
 

 

יום חמישי, 13 בפברואר 2014

הדרכה אוהבת


לכל מי ששואל את עצמו - מה? עכשיו היא נזכרה להכין הדרכה ליצירה לוולנטיינ'ס? לא באיחור קצת? אז זהו, שלא. אני חיה בגואטמלה, זוכרים? אצלי יש עוד כמה שעות טובות.
ובכלל, לא התכוונתי לעשות כלום לוולנטיינ'ס, כי אנחנו מעדיפים לחגוג את ט"ו באב, אבל החוג של עמית דרש ממנה לבוא עם משהו אדום, אז החלטתי לנצל את המעמד והדרישה ולהכין גם הדרכה בדרך.
ומאחר ולא תכננתי לעשות כלום, השתמשתי בחומרים שהיו לי בבית, ואלה הם:
בד לבד לבן (אם יש אדום - יותר טוב!)
צבע גואש אדום (אם יש לבד אדום, לא צריך צבע..)
דבק חם
סיכה לגוף/לשיער/גומיה
מספריים, חוט ומחט
הרבה מחשבות טובות ואוהבות
והנה לראשונה בבלוג - מדריך מצולם


לא היה לי לבד אדום. אז צבעתי לבבות מקסימים על לבד לבן.
למי שיש בד אדום - ציירו לבבות מקסימים, עדיף עם שבלונה, וגיזרו.
אני הייתי צריכה לחכות שיתייבש הצבע וכאלה..ולא היתה לי סבלנות והתלכלכו לנו הידיים, אבל שטויות..
והנה הלבבות המקסימים כבר גזורים ומוכנים (אבל לא יבשים לגמרי..)
בחרו לכם 2 לבבות באותו הגודל (נכון שהשתמשנו בשבלונה, אבל הי! אנחנו לא מכונה!!) שימו אותם גב אל גב ועשו תפר חיצוני פשוט. בחרו צבע של חוט שיבלוט קצת על גבי האדום.
התחילו את התפר למעלה והשאירו פתח למילוי
ועכשיו תמונות של ילדות מקסימות תופרות. קחו לכם רגע בשביל להתרגש ולהנות כמוני. אפילו שני רגעים. הן שוות את זה, לא?!


 
 
נמשיך
 
 
עכשיו למלא. אם יש לכם חומר מילוי, נפלא. אם לא - צמר גפן גם עובד נפלא.
תפרו את הלב עד הסוף וקישרו.

 

ועכשיו הלב מוכן! מה החלטתם? צמיד/גומיה/סיכה? בכל מקרה - השתמשו בפיסת לבד נוספת בכדי להדביק על הלב בעזרת דבק חם, כי סיכה/גומיה לבד לא יידבקו. הניחו את האביזר על הלב הפחות יפה (כן, ברור שאין כזה, כולם יפים באותה מידה!) דבק חם ואת פיסת הדבק הנוספת ומעכו מעט וזהו! מוכן!
 
והנה הלבבות המוכנים שלנו - מבט מאחורה ומבט מקדימה. מקסימים, נכון?






והנה דוגמנית הבית עם היצירה שלה, מככבת בגולגול בלרינה.
גולגול בלרינה זה צמד מלים מגניב. אני אחזור עליו שוב.
גולגול בלרינה.

 
 
 
 
 

ולחלק הבאמת מעניין של היום הזה. ב-14/2 לפני יותר מ-30 שנה לקח על עצמו זוג אוהבים החלטה פזיזה אחת ששינתה את חיי לנצח. 

אמא ואבא הפרטיים שלי - אני שמחה על ההחלטה שלקחתם על עצמכם, ומאחלת לכם עוד הרבה שנים מוצלחות יחד. ורק מוצלחות! מלאות באהבה וקסם, מאושרות ובריאות, מתגעגעת אליכם מלא ומוסרת המון נשיקות מרחוק. עד מחר הן יגיעו בטוח...

 
ועד לפעם הבאה, יום אהבה שמח לכולם <3 עינת