יום ראשון, 11 במאי 2014

רשימת מלאי #2


שוב הגיע הזמן הזה בשנה בו אני בוחנת את חיי ועושה רשימות.
לא יאמן שכבר עברו 3 חודשים מאז רשימת המלאי הראשונה שלי, אבל.
היום ציינו בעולם (ובגואטמלה) את יום האם. גם ציינו אצלי בבית את יום ההולדת העברי שלי, ככה שהחגיגה היתה כפולה!
ומה יותר טוב מיום כזה בשביל למנות את הברכות והמתנות שקיבלתי בחיי?

אני רוצה להזמין אתכם לעצור רגע, ולהצטרף. זה לא קשה במיוחד וזה בהחלט נותן לי הרבה. העובדה שאני חושבת על הרשימה הזו עוזרת לי באמת לחשוב על חיי בצורה הכי חיובית שיכולה להיות, ומזכירה לי שבעצם הדברים הכי קטנים - הם אלה ששווה לחיות בשבילם!
אז לאמיצים ביניכם, אני מצרפת בסוף הרשימה שלי רשימה חדשה, נקייה, שתוכלו להעתיק ולמלא, ואם בא לכם - גם שתפו אותי!

הנה זה בא...

עושה: מנדלות. בסריגה. ההשראה באה מכאן.
מבשלת: ביצים ותפוחי אדמה לארוחת בוקר משפחתית. בח"לי עובד חצי יום ויוצאים לטיול יחד מסביב לאגם אמטיטלן. 
שותה: "קפה גורמה" שנקנה בחווה בדרך לסמוק שמפיי (Semuc Champey) 
קוראת: היהדות שלא הכרנו מאת יוכי ברנדס. אישה אמיצה שיוצאת (שוב) להגן על התרבות היהודית ולהראות שראש פתוח הוא קודם כל לב רחב. ותודה לגיסתי הנפלאה שהשאירה כאן את הספר שאקרא בו..

רוצה: ללכת לישון כל ערב עם חיוך. בינתיים הולך לי לא רע..

מסתכלת: על זר הפרחים המדהים שהביא לי בח"לי ליום האם ויום ההולדת. 
 
משחקת: רברסי עם הבנות ושש-בש עם בח"לי. החלטנו להחזיר עטרה ליושנה והוא קורע אותי כבעבר...

מחליטה: לשוב ולהפסיק לכסוס ציפורניים. התקופה הזו של אירוח וביקור מולדת כנראה בכל זאת קצת צפוף לי.

מאחלת: בריאות. כל מילה נוספת מיותרת.
נהנית: משיעור קראטה משותף עם הבכורה ושיעור בלט פתוח עם האמצעית ולהתגלגל מצחוק על המיטה עם הזערורית.
מחכה: סך הכל שבעה ימים. ואז אנחנו עולים על מטוס לביקור מולדת. התרגשות!!
מעדיפה: להתעלם. הרבה פעמים עדיף להתעלם. נותנת לשקט לעטוף אותי למען שלמות נפשי.

תוהה: כל פעם מחדש בדרכי החינוך שלנו. הופכת ובוחנת ובודקת מהם החולשות שלי ומהם החוזקות שלי ואיפה אני תומכת ומתי אני לוחצת. לפעמים אני מתעייפת מזה ופשוט משחררת הכל.
אוהבת: לשחרר.

מהרהרת: בשלשול של הזערורית. סליחה, אבל זה ממש מטריד אותי.
חושבת על: הביקור המיוחל בארץ. בסך הכל שלושה שבועות!! מלאי כל טוב, ויהיה עליי להשתדל מאוד לשחרר בעיקר את עצמי..
צופה: אין לי זמן כל כך לצפות. מדי פעם מציצה לבח"לי כשהוא רואה "רמזור" או קטע סטנד-אפ אחר. וצוחקת.
מקווה: ששנה הבאה תהיה מופלאה כמו השנה שחלפה. לא משעמם פה לרגע...
מתפעלת: מחוות הפרחים המופלאה שבח"לי הקים. כאן אפשר לראות את שגריר ישראל בגואטמלה ואת שר החקלאות המקומי בביקור אצלו. *גאה*
זקוקה ל: טיפול קוסמטי, מניקור, פדיקור ובכלל פינוק נשי הולם.
מירב! אני בדרך אלייך :-) 
מריחה: ריח של אדמה רטובה אחרי הגשם. מצחיק להגיד, אבל הקיץ הגיע!
 

לובשת: את אותם הבגדים שלבשתי לפני שרזיתי 10 ק"ג רק שעכשיו הם יושבים עליי הרבה יותר נוח.
עוקבת אחרי: לוסי. וגם אחרי רחל. הראשונה יוצרת והשנייה מחנכת.
 
שמה לב: מתי הבכורה נוהגת בבגרות והאמצעית מוותרת. כששמים לב זה קורה יותר!
יודעת: ספרדית! טוב, לא ממש יודעת, אבל מבינה הרבה יותר וגם קצת יותר מובנת.
לומדת: כל הזמן. דוגמאות סריגה חדשות, מילים חדשות בספרדית, גישות חדשות בחינוך.
מרגישה: קצת קוצר רוח אבל זה הגיוני..
 
מעריצה: את אלה שבוחרים לחלום.

ממיינת: חומרי יצירה וספרים. כבר ציינתי שהגיעו הארגזים סוף סוף??
אז מסתבר שיש לנו לא מעט חומרי יצירה ובגדים וספרים וצעצועים וחלקם צריך ללכת.

קונה: רק מה שצריך. מתאפקת לעשות קניות בארץ, עם אמא ועם חברות...

מקבלת: זר פרחים מבח"לי, כבר אמרתי?





 מסמנת בספר: של יוכי ברנדס פרקים שלמים שאני רוצה לקרוא שוב. הראיה שלה לתרבות היהודית כל כך מפוכחת ומעלה סוגיות שבא לי לדון בהם (לרוב עם עצמי אבל לא רק) שוב ושוב.

 לא אוהבת: את פרק הזמן הזה בו הזערורית רוצה לדבר ולא ממש מובנת. ואז היא משתמשת בידיים וגוררת כעס מאחיותיה הגדולות. יותר עצוב מהכל..

 פותחת: את הדלת ומגלה עולם צבעוני בחוץ. כן, כן, קיבלתי פרחים הביתה!

מצחקקת: בכל פעם שהזערורית אומרת מילה חדשה או ממציאה בדיחה חדשה. אתמול היא הסתובבה עם סדין על הראש והפחידה אותנו כמו רוח רפאים...
מרגישה: לרוב שמחה. על ההזדמנות לחוות משפחה אוהבת, על בן זוג פתוח שמבין ללבי ועל ילדות נפלאות שממלאות אותי באושר.
 מנשנשת: עוגיות. עם ריבת קמומיל שקנינו באותה חווה בדרך לסמוק שמפיי.
באופן מפתיע זו ריבה מתוקה עם טעם מובהק של סוכר. לא של קמומיל :-)

 

 חושקת: במכונת תפירה. עדיין.

 מייחלת: לטייל שוב לסמוק שמפיי, הפעם גם עם בח"לי.

 עוזרת: לדנה היפטודי. כנסו ללינק, תעזרו לה גם.

שומעת: סינגלים מתוך התקליט החדש של שלמה יידוב בספרדית.

מתרגשת: מהסל המחודש שלי, אותו ציפיתי בכיסוי סרוג נעים, והבנות הוסיפו לו פפיון מצמות סרוגות. מקסים... 






 
 
 וזו הרשימה שלי לרבעון זה.
תודה שנשארתם איתי עד כה בזמן גילוי וחיטוט שכזה.
אם בא לכם גם - העתיקו את הרשימה מטה ותתפרעו!
ואם תרצו לשתף - אל תתביישו, זה משחרר!
 
עושה:
מבשלת:
שותה:
קוראת:
רוצה:
מסתכלת:
משחקת:
מחליטה:
מאחלת:
נהנית:
מחכה:
מעדיפה:
תוהה:
אוהבת:
מהרהרת:
חושבת על:
צופה:
מקווה:
מתפעלת:
זקוקה ל:
מריחה:
לובשת:
עוקבת אחרי:
שמה לב:
יודעת:
לומדת:
מרגישה:
מעריצה:
ממיינת:
קונה:
מקבלת:
מסמנת בספר:
לא אוהבת:
פותחת:
מצחקקת:
מרגישה:
מנשנשת:
חושקת: 
מייחלת:
עוזרת:
שומעת:

נשיקות <3 עינת

ועוד דבר אחרון: לאחרונה אני כותבת גם באתר תכף נשוב שמיועד לאנשים שגרים ועובדים בחו"ל אבל לא רק. שווה הצצה...

יום רביעי, 7 במאי 2014

קיץ קיץ כמה חם

שבוע שעבר, בראשון למאי, נכנסה עונת הקיץ באופן רשמי למחוזות גואטמלה.
יודעי דבר אומרים שאין מה לצפות לו ממש אלא עד לאמצעו של החודש, משמע ה-15 לחודש מאי. אולי ב-17.
קיץ בשבילי זה שמש. זה בריכה וגלידה ובגדים קצרים. הקיץ הישראלי הוא די אכזרי ולא מתפשר, הוא מגיע אלינו היישר מהחורף, עם עצירת ביניים קצרה של אביב, שבוע בפסח. זהו. זה מה שאנחנו מקבלים בארץ על שירי הילדות שלנו: "אביב הגיע פסח בא" די מסכם את תקופת האביב. אולי אם היינו שרים - "אביב הגיע אפריל-מאי-יוני בא..", היינו זוכים לעוד קצת עונת מעבר.
את בואו של הקיץ מבשרים בראש ובראשונה כרזות הפרסום הגדולות שמזמינות אותך לקנות מכל הבא לחג - שמשיות, מחצלות, בגדי ים, כובעים. ככה אתה יודע שאוטוטו מתחלפת עונה וכדאי באמת להתחיל ולהצטייד.
כאן זה לא שונה במיוחד, בכל זאת אני עדיין בחצי הכדור הצפוני, ולכן הכרזות מראות שמש וים, שמשיות ובירה קרה. ומטריות.
כי יחד עם עונת הקיץ מגיעים לכאן הגשמים. אז איך זה הולך בעצם? ככה...
קמים בבוקר ליום שמשי ונפלא, של שמיים כחולים זרועים ענני נוצה וציוץ ציפורים. לובשים בגדים קצרים, יוצאים החוצה לשחק ולטייל. לפעמים חם מדי אז נשארים בבית, לפעמים יש רוח ונעים. תמיד יהיה קרטיב או ארטיק או גלידה ביד, כי אחרת, מה זה שווה?!
 
 
גשם מישהו?


רק ככה הולכים לטייל בבוקר!
עם ארנב ביד אחת וכדור ביד השנייה...


את הפריחה הנפלאה של הפורטולקות בגינה שלנו הייתי חייבת לצלם
כי הצבע הזרחני שלהן תפס אותי בהפתעה גמורה.
ואושר גדול.
 
עד הצהריים. בערך בשעה אחת וחצי הכל משתנה. השמים מתקדרים, עננות כבדה מזדחלת, ועד השעה שלוש כבר לא רואים פיסה. לפעמים ההתרחשות מלווה בקולות נפץ רועמים וברקים זוהרים וכשנפתחות ארובות השמים, לא נותר לנו אלא להתפלל שגם בארץ יכירו גשמי ברכה כאלה.
ואז יוצאות המטריות. לא תמיד צריך להחליף לבגדים חמים, לפעמים אפשר להישאר עם המכנס הקצר והגופיה, כי גשם פה לא בהכרח אומר שקר.
אם לא יורד גשם - הערב עלול להיות קריר קצת.
 
עד כאן תחזית מזג האוויר - ועכשיו, הפרסומות!
 
אתמול חגגנו גם אנחנו את חג ישראל. מוזר מאוד לחגוג חגים ישראליים בחו"ל. לא חגים יהודיים - להם יש קונוטציה משפחתית מאוד חזקה וארוחה חגיגית וייעודית בדרך כלל פותרת את געגועיי למסורת. אבל חג לאומי כמו יום העצמאות הוא בחזקת חסר בלי הדגלים המתנופפים בכל חלון החל מיום לאחר הפסח, והרכבים המקושטים בדגלים. ולכן - אתמול כל היום היה מיועד לכחול וללבן. כדי שנרגיש חג. לבשנו שמלות, קישטנו את הבית בדגלים מצוירים ביד ובערב - הדלקנו מנגל!


 
בח"לי טען ששרשרת הדגלים המקסימה הזו היא סוג של תזכורת להיותי בת של איש קבע. יש בה אלמנטים צבאיים משהו, עם גישה לחיל האוויר..
מרגישים את הרעל באוויר?
 
  
מה שקרה מכאן ועד לשעת כיבוי אורות היה בחזקת נס.
 
כשהדלקנו את המנגל, שיחקו הבנות עם 2 ילדים מהבית השכן. גואטמלים מלידה וחמודים בעליל - אך ללא כל קשר לאומה הפרובלמטית ביותר בעולם (שזה אנחנו..אהממ..). הם נשארו איתנו כשהתחלנו לאכול והצטרפו בשמחה לנקניקיות ולעוף. אנחנו לא יושבים בשעת המנגל, אלא סובבים סביב הממנגל (בח"לי האהוב), מארחים לו לחברה ואוכלים את הבשר ישר מן האש. על הסכין. וכך גדלה משפחתנו בשני ילדים לארוחת הערב.
 
 
 
כשהגיע זמן העוגה, הצטרפו עוד שני ילדים.
 
 
עשרים דקות מאוחר יותר, כבר היו ברחוב הקטן שלנו קרוב ל-20 ילדים ובני נוער מכל רחבי השכונה. הם שיחקו בכדור, ובתופסת וצחקו ושרו. והיתה הרגשה של חג ושל ביחד.
אולי זה היה בגלל שאתמול היה יום חם במיוחד, ובערב לא ירד גשם ולא היה יותר מדי קריר.
ואולי זה קרה בגלל שבלב עמוק עמוק פנימה, רציתי שבנותיי ישמחו שמחה חברתית, כזו כמו שאנחנו שמחנו בה כשהיינו ילדים.
 
 

נשיקות <3 עינת
 
ועוד משהו אחרון: שנה הבאה אנחנו מתכננים תהלוכה בשכונה לכבוד יום העצמאות. נראה לכם שטנק יתקבל פה בברכה?
 
 

יום שבת, 3 במאי 2014

משפחתי וחיות אחרות


השבוע החלטתי לנסות ולחזור לשגרה.
אני יודעת שזה נשמע קצת משעמם, אבל אני אוהבת שגרה. אני אוהבת את השקט והביטחון שנותנת לי השגרה, אני אוהבת את הוודאות והידיעה מה עומד לקרות היום בבוקר. אני חושבת שהשגרה טובה לבנותיי - נותנת להן מסגרת מחייבת וגבולות ברורים, ויותר חשוב - עוזרת להן ליצור כל יום עולם חדש, כי בלי גבולות איך אפשר לנפץ מוסכמות?
שלא תבינו אותי לא נכון - השגרה שלנו לא ממש מוגבלת, בכל זאת אנחנו בחינוך ביתי! אבל חופשת הפסח בה אירחנו את בני המשפחה בבית לא איפשרה לנו להשקיע זמן בלימוד, ביצירה, בכל מה שאנחנו אוהבת לעשות יחד.
ומה בעצם אומרת השיגרה שלנו? שאלה טובה! היא משלבת לא מעט אלמנטים - גם חינוכיים, לרוב על ידי ניסויים, משחקים ולמידה אינטראקטיבית - גם אלמנטים של יצירה, גם משחק יחד ולחוד וגם מטלות בית שונות.
 
 
אז מה היה לנו השבוע?

 
היתה קצת יצירה
 
 
כאן יעל צובעת שרביט מעץ בספריי זהב. אחר כך יבואו גם האבנים הטובות וכל דבר נוסף שיעלה על דעתה
 
 

 
עמית יוצרת עם ערכת הגומי לום שקיבלה במתנה מסבתא פנינה
 
 
 
 

 
ואני? אני החלטתי לעשות גרלנדה (שרשרת..) מאיצטרובלים צבועים זהב (חיידק הספריי מדבק משהו) וקונכיות מהממות שאספנו בחוויה שלנו ברפובליקה הדומיניקנית
 
בתחום מטלות הבית טיפלנו בבעלי החיים שברשותנו
 
חיים הארנב בטיול בגינה.
הוא אכל לי חצי מהפיטוניות במקום
לקצוץ את הדשא כמו שהיה אמור..

קלחנו את הכהבלה השבוע
(בח"לי חשב שזה יהיה רעיון טוב
לעשות את זה אצלנו במקלחת
ולקח יומיים לריח הכלב הרטוב
לצאת ממנה). בתמונה היא מחוברת לעמדת התספורת 

 
ובתחום הלימודים התעסקנו בכמה תחומים (באופן די שטחי עדיין, כי החזרה לשגרה היא די איטית..)
 

באתר חדש שגיליתי בשם טינקרלב tinkerlab נמצאים מלא מלא מלא רעיונות לניסויים מדעיים עם ילדים, דרכי לימוד מרעננות והדרכות פשוטות ליצירה אינטראקטיבית עם ילדים מגיל פעוטות. מתאים לי. תפס את עיניי הניסוי הזה שמדבר על כרומטוגרפיה (הפרדת חומרים), ומיד ניגשנו גם אנחנו להפריד צבעים בתוך כוסות מים לפי ההדרכה פה. קיבלנו (כפי שאפשר לראות בתמונה) קשת רחבה של צבעים שהתפרקו מחלק מהטושים שלנו. חלק נכבד מהטושים שלנו הוא באיכות ממש גבוהה ומים לא משפיעים עליו... 


 
ליצור ההזוי הזה קוראים צ'יצ'ראס. הוא סוג של ציקדה והוא משמיע קול ממש חזק, כנראה לצורכי חיזור. מין שריקה ארוכה וחזקה שנשמעת כמו מתח חשמלי ליד עמודי חשמל. הוא נולד בחול המועד פסח, ומפאת גודלו וצורתו המזעזעת קמעא, נקרא לו פרעה. בכל מקרה, פרעה נחת אצלנו בפתח הבית יום אחד ופירפר עד מותו כל היום שלמחרת, ואז הצטרף אחר כבוד לקיר הזכרונות החיים שלנו. הוא גם סיפק לנו שיעור מעניין על הרכב השרצים בגואטמלה והשיב על השאלה מהשבוע האחרון - מה זה הצפצוף הזה מסביב??? 
 
 
הלטאה היא דומיניקנית והכבוד על מציאתה שמור לאדוה יקירתי

ואחרון חביב - תראו מה הגיע באניה!! כן, סוף סוף הגיעו הארגזים האבודים ואיתם גם הטלסקופ הנפלא שלנו. יעל מיד רצתה ללמוד כיצד להשתמש בו, והכינה רשימת מזלות, כי אותם היא רוצה לראות בעזרתו. גם הספקנו כבר לשוטט קצת באינטרנט ולחפש איך נראות המערכות אותן יש לחפש. יחד עם זאת, התחילה אצלנו העונה הרטובה (ועל כך ברשומה הבאה) והשמים מכוסים עננים כל לילה, אז עדיין לא התנסינו בו.
 
 
 
 
עד כאן השבוע הזה. שבוע הבא מתחיל ממש עכשיו, ואיתו יום הזיכרון ויום העצמאות, אז נתרכז קצת בלימודי ארץ ישראל.
 
נשיקות <3 עינת
 
ודבר אחרון: שיגרה היא באמת ברוכה, מזל שעוד שבועיים אנחנו נוסעים לחופשת מולדת, כדי שנדע להעריך אותה מחדש :-) חג שמח!