יום שישי, 25 ביולי 2014

הילדים. נקודה.

ימים טרופים עוברים עלינו.
אנחנו לא בארץ, הדאגות הן מסוג שונה, קצת פחות קולקטיבי אבל לא פחות ישראלי.
העיניים צמודות לחדשות/פייסבוק/ידיעות מבני משפחה ובתוך כל הפחד והחשש לשלומם, אני קוראת על הרבה נתינה ואהבת חינם וטוב, שאזרחים עושים למען החיילים, למען תושבי הדרום, למען אחרים ולמען עצמם. כי בוא נודה בזה, כשאתה עוזר למישהו מתוך רצון טוב, אתה מרוויח הרבה גם כן. אתה מרוויח את התודה שלו, אתה מרוויח את ההרגשה הטובה, אתה מרוויח נקודות זכות בהערכה העצמית שלך, כי הנה - נתת לאחר לא מוכר, ללא תנאים, מתוך רצון. אתה מרוויח נקודות בחשבון הסופי של הטוב והרע מול בורא עולם (וגם אם אתה לא מאמין, חשבון הנפש שלך מול עצמך יוצא בזכות).

והנה העזרה שלי. היא לא גדולה ממש, אבל אני מקווה שתוכל לתת אור קטן אפילו לאדם אחד. זה יהפוך אותו לאור גדול מבחינתי.
הילדים.
הילדים שלנו בחופש (שלי בחופש תמידי, כן?), הקייטנות לא ממש מתפקדות בחלקים גדולים בארץ, המצב משאיר אותם קרובים לחדרי המיגון, פעילויות רבות מתבטלות כי אי אפשר לצאת מהבית למרחקים גדולים, או כי כל בתי המלון מלאים בתושבי הדרום, או כי אבא במילואים.
ולכן, הנה לפניכם, רשימה של שלל פעילויות שאפשר לעשות עם הילדים, גם בבית, באמצעים פשוטים, לגילאים שונים.

1. פונפון על מזלג. זו פעילות שכבר כתבתי עליה בעבר ויעל אפילו הצטלמה לסרטון הסברה איך עושים אותו. זה קל, זה כיף, זה מתאים לכל הגילאים, ואפשר לקשט את החדר/מקלט/אזור ממוגן בשלל פונפונים צבעוניים ושיהיה שמח.
הנה הקישור לרשימה שמסבירה איך.
 
 
2. פעמוני רוח. גם זו פעילות שמתאימה לכל הגילאים ואינה נזקקת לציוד מיוחד.
ביום בהיר אחד טיילנו ברחוב ואספנו מקלות באורכים שונים. כל הילדים אוהבים לאסוף מקלות...אפשר גם אצטרובלים! בכל מקרה, צבעו אותם בצבעים שמחים! אפשר בגואש, אפשר בספריי צבע. למי שלא אוהב לכלוך הנה טיפ - אני פורשת ניילון ענק (שקית זבל) על השולחן/רצפה, מעליו מגש פלסטיק לכל ילד ובאמצע הצבעים. כל ילד צובע על המגש שלו בלבד והשטח כולו מתקפל אחר כך עם הניילון ישר לפח. אפשר גם על המדרכה בחוץ, ואז זה אפילו יותר קל.
בכל מקרה - אחרי שהצבע התייבש, קושרים את המקלות בחוט ניילון/כל חוט שיש בבית (אני התחכמתי והברגתי לתוך המקלות אביזרי תליה קטנים, אבל לא חובה), וקושרים אותם בשורה לכף עץ ישנה מהמטבח (שגם אותה ניתן לצבוע). קושרים עוד חוט אחד לתלייה, וזהו. מקשטים את החדר/חוץ.
ככה לא מלכלכים את השולחן..
 



 
3. מוביילים. ואם כבר אספנו מקלות, ניקח שניים מהם ונקשור אותם יחד באיקס. עליהם אפשר לתלות מכל הבא ליד - מטוסי נייר, בקבוקי פלסטיק צבועים, חרוזים, פעמונים. אפשר גם לגזור ניירות צבעוניים ולהכין לנו סוכה בתוך הבית מדגלונים וקישוטים, כדי לשמח את הלב.
הנה כמה רעיונות.
 

אצטרובלים בהיכון

 
 

מטוסי נייר

בובות בד וסרטים צבעוניים

 
 
הנה דוגמא איך לשמור
על נקיון. שקית ניילון
על השולחן
 

 
 
 

בקבוקי פלסטיק חתוכים וצבועים
 
 

 


 
 4. ניסויי מדע. כי זה משעמם רק ליצור וליצור כל הזמן... (סתם, תנו לי כל היום לצייר ולגזור ולהדביק ואני מאושרת, אבל לא כולם כמוני)
הבנות שלי בנות 7 ו-9, והן מאוד נהנות ללמוד דרך ניסויים. כשהן היו קטנות יותר הן נהנו להסתכל ולראות איך, היום הן גם לומדות את הלמה.
הנה כמה קישורים לניסויים שערכתי עם הבנות, סרטונים והסברים.
סרטוני מדע: אפשר לשלב את הילדים בצילום. הם נהנים מאוד לצלם אחד את  השני ולהיות במאי סרטים ליום אחד. פה ניתן לראות קסם בלון בבקבוק וניסוי הבלון והשמרים.
כרומטוגרפיה: ניסוי נחמד מאוד בפירוק צבעים למרכיבים שלהם. ברשומה הזו ישנו הסבר וקישורים להסברים נוספים.
חמוציות מרקדות: הנה סרטון של עמית מסבירה איך לגרום לחמוציות או צימוקים לרקד. מקסים. ותודה למכון דוידסון למדע.
מה שוקל יותר? קילו נוצות או קילו פלסטלינה? את כל התשובות והסבר איך לבצע את הניסוי ניתן למצוא בקישור הבא.
 
5. מיטת מים. טוב, לא ממש מיטה. יותר כרית..מאחר ולא ניתן ללכת לבריכה (או שניתן אבל מפחיד), וחם והמים מאוד יקרים בישראל, אז מילאנו מים בשקיות זבל גדולות והשתוללנו עליהן עד שהתפוצצו. ואז סתם נרטבנו כי כיף. עוד פרטים לגבי איך ומה, כאן.
 
6. בישול. כי גם אנחנו זקוקות לקצת הפוגה. תשלחו את הילדים למטבח!
זוכרים את הספר "ילדים מבשלים" של רות סירקיס? נראה לי שכולנו גדלנו עליו. אני זוכרת הכי טוב את הביצים הממולאות...אבל הבנות כבר גדלו קצת והיום הן מכינות דברים יותר מורכבים מסנדביץ' מחייך. כמובן תוודאו שהילדים יודעים מה הם רוצים להכין, ושכל המרכיבים קיימים. אפשר לערוך איתם את רשימת הקניות בהתאם למתכון אותו הם רוצים להכין, ולבנות איתם תפריט שבועי. הכל בהתאם לגיל המדובר. תנורים וסכינים - לשיקולכם, זה בסדר גם רק להחליט על ירקות בסלט, לשטוף אותם או לערבב.
הנה כמה רעיונות לבישולי ילדים.
 

סנדביץ' פשוט הופך לחגיגה לעיניים
 עם חותכני עוגיות

 

יעל פותחת מופלטות



 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמית הכינה עכברי תפוח אדמה
מקסימים במילוי גבינות, אפויים בתנור
(התפודים רוככו קודם בתנור כשעה)
 
 

תראו איזה חמודים!
עם בצל ירוק ועגבניות 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמית מעכה אבוקדו וחתכה ירקות
לארוחת בוקר מפנקת
יעל הכינה לנו פסטה ברוטב עגבניות.
אליפות!
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לעוד רעיונות ליצירה ושעשוע עם ילדים, אל תתביישו לדפדף בבלוג שלי כי יש מלא רעיונות שונים ומשונים, וקצרה היריעה מלהכיל את כולם.
אני מקווה שעזרתי למישהו עם הרעיונות הללו, אני מקווה יותר שהלחימה תסתיים בקרוב ושכל חיילינו יחזרו הביתה בשלום, אמן.
 
נשיקות <3 עינת
 
 
 

יום ראשון, 13 ביולי 2014

יומיום צבעוני

היום יצאנו לטייל.
וכשאני אומרת "יצאנו" אני מתכוונת אליי, לבתי האמצעית, לבתי הזאטוטה, לכלבה ולארנבון אחד.
חלוקת התפקידים היא מאוד פשוטה - אני אוחזת בכהבלה (שכיאה לאהבלותה לא מפסיקה להסתובב סביבי כסביב חומות יריחו, מחכה שאני אפול), הזאטוטה אוחזת בארנבון והפרימדונה אוחזת בחצאיתה. לא עברו 20 מטר, וכבר קפץ לו הארנבון מבין ידיה הזאטוטיות של הכוכבת, וברח לו מתחת למכונית חונה. יצא המקרה, ומכונית זו חנתה מול ביתם של משפחה מרובת כלבלבים נבחנים ומכוניות חונות. במשך 15 דקות הבאות, מצאתי את עצמי מנסה לכוון את הפרימדונה באיזה יד לאחוז בחצאית כדי שתהיה לה יד פנויה לתפוס את הארנבון, ובינתיים לכוון את הכהבלה שתבריח את הארנבון לכיוון הפרימדונה (והרי רועים גרמניים יכולים לשמש גם ככלבי ציד, לא?). לא עזרה העובדה שהזאטוטה גם הסתובבה סביב הארנבון בנסיונות עקר לתפוס אותו, כי בכל פעם שהיא התקרבה אליו בזעקות גיל הוא ברח לצד השני. כאן ממש התגלה רוחב ליבם של הגואטמלים, ששלושה מהם, אשר עובדים בבנייה בשכונתי, החליטו חוץ מלצחקק על חשבונינו גם להישכב על הכביש סביב האוטו החונה ובמאמצים משותפים תפסו את הארנבון השובב.
הטיול לא נגמר בזה, דרך אגב. הוא נגמר רק אחרי שהגענו לגן השעשועים וחשפנו את הארנבון ליתרונותיה של הנדנדה.

מהנופים הנשקפים בזמן טיול בשכונה




ואז אני מגיעה הביתה והנפש מתמלאה ממראה הפריחה בגינה שלי.

וזה מה שעושות הבנות אחרי טיול מתיש כזה...


 הייתי עסוקה בימים האחרונים ביצירה. לפני כמה שנים, כשהתחלתי לרקום וליצור בחוט ומחט, בח"לי ייעץ לי לארגן את כלי היצירה שלי כמו בארגז כלים, שיהיה לי נוח. ובאמת יצרתי לי ארנק למחטים ולסיכות ולחוטים. היום, כשהתחלתי לסרוג, הארנקון לא מספיק גדול (...) ולכן סרגתי תיק לחוטי הצמר. הוא יצא גדול מדי לטעמי, אבל צבעוני ושמח ומאוד שימושי. מה דעתכם?





עכשיו נחים בתיק החוטים של הפרויקט האחרון, יחד עם כל החלקים שיתחברו בסוף ליצירת מופת. למי שרוצה לדעת מה זה - שימתין בסבלנות.


הצצה לתחילת הפרויקט הבא



עמיתי יצרה שרשרת צמר לעצמה, אליה חיברנו פרח ססגוני בעיצובה. היא מאוד מרוצה ממנה, כפי שניתן לראות בתמונה.








ברשימה האחרונה שלי סיפרתי לכם על הדלי והפיילה בימות השמש הנעימים, והשמטתי פעילות משגעת שקדמה להם - פעילות שק האשפה...
הכל התחיל בשיטוט יומיומי באינטרנט, שם קיבלתי את הרעיון להכין מזרן מים משקית ניילון. הרעיון היה להשתמש ביריעת פלסטיק אדירה, שלא היתה לי, ולכן התפשרתי בשקיות זבל אותם אטמנו כמעט עד הסוף עם מסקינגטייפ, מילאנו במים וסגרנו סופית. התוצאה - כריות מים קרירות, שאחרי כמה קפיצות נקרעו והחלו להשפריץ מים. להזדמנות הזו בנותיי חיכו והחלו להשפריץ אחת על השניה ולשפוך על עצמן שקיות מים אדירות. היו אלה 30 דקות של תענוג והנאה צרופה עבורן, ולראות אותן מתגלגלות על הדשא וקופצות על שקיות האשפה היה ממש מגניב גם עבורי...

מתגלגלות
 
והתמונות לפניכם!

קופצות





רטובות...
 

לפעם הבאה כבר קניתי שקיות אשפה גדולות יותר...


ורגע אחד לפני הסוף - הבנות מגלות סולידריות לבני הדודים שלהם בארץ, שגרים באור-הנר. למי שלא מכיר, קיבוץ אור הנר הוא קיבוץ בשער הנגב, פאתי עזה, שמורכב ברובו מעולים מארגנטינה. מה שאומר - שאתמול, ערב שידור גמר המונדיאל, יצאנו ורכשנו חולצות תואמות כדי לעודד את בני הדודים המופגזים ולהחזיק אצבעות לקבוצה המועדפת. יאללה, מסי, תן בגול!




נשיקות <3 עינת


ועוד דבר אחד אחרון; חלקכם הפולני אולי זוכר את הרגשת החמיצות - גם מאכזבה וגם פיזית - של הביס המיוחל מאבטיח אדום, שהתגלה כאבטיח מוחמץ.
השבוע שיחזרתי את הרגע כשטעמתי לראשונה קרטיב אהוב בגואטמלה - מנגו ירוק. עם תבלין מלוח. איכסה. יעל שאלה למה אני מתעקשת לאכול קרטיב בטעם נזלת...

 

יום שישי, 11 ביולי 2014

סרטוני מדע

הרבה עבר עלינו בזמן האחרון.
יצרנו הרבה, למדנו הרבה ובעיקר נהננו ממזג אוויר שמשי שהפתיע את כולנו.
מה זאת אומרת נהננו? במדינה טרופית, בה חצי שנה יורד גשם כמעט רציף, אין בעיה של מים.
אז כשיש שמש - לובשים בגד ים ופותחים את הצינור. "אמא! תקני לנו בריכה!" באות אליי בדרישות חוזרות ונשנות בנותיי המקסימות, ואני, בתמורה, שולחת אותן להביא דלי ופיילה ועונה להן, "בסדר, בהזדמנות.."
כי האמת - למי יש כוח למלא בריכה, ולדאוג שלא יתלכלכו המים (כי לך תאלץ ילד אקטיבי או רק להישאר במים או רק להישאר בחוץ או לפחות לא להיכנס לבוץ בדרך..), ולרוקן בריכה, ולאכסן בריכה, ולנקות בריכה.
הרבה יותר קל עם דלי ופיילה.
כשהן יהיו בנות 12 נתמודד.

אז במה היינו עסוקות בזמן האחרון?

כחלק מהמשלוח האבוד שהגיע אלינו לאחר פרק זמן בלתי נתפס, הגיעו גם קופסאות הפלא והקסם של המדען המטורף. מאחר ובנותיי כבר יודעות לקרוא, והסקרנות שלהן מאוד יקרה לליבי, אני מאפשרת להן לבצע ניסויים רבים בשם המדע והיצירה, והפעם הוספנו נופך - הן גם צילמו אחת את השנייה! וכך למדנו גם פרק בקולנוענות :-)
ו...אקשן!


 
 
בסרטון הראשון יעל מדגימה איך בלון מתנפח מכוחן של נפיחות שמרים (...).
בסרטון השני, עמית מבצעת עלינו קסם משעשע, לימי הולדת וסתם דקות שעמום בממ"ד.
 
יעל סיימה השבוע את פרויקט כוכבי הלכת שלה. ואיזה פרויקט זה היה! הכל התחיל לפני שלושה שבועות, כשראתה בחנות כלי הכתיבה חבילה של דפים נוצצים בצבעי זהב וכסף והחליטה שהיא חייבת שיהיו לה כאלה בבית. אז הסכמתי רק בתנאי שהדפים ינוצלו עד תומם. משמע - שתהיה משמעות נוספת לקנייתם מלבד היותם מבריקים. לקח לה זמן להפנים שהפעם לא אוותר לה, ובשעה טובה היא סיימה לגזור ולמלא ולחבר את כל כוכבי הלכת ע"פ מפת אטלס למערכת השמש. "יופי! איך את רוצה לתלות אותם?" . "זו כבר לא בעיה שלי, " ענתה לי המהממת "תעשי איתם עכשיו מה שאת רוצה. לי הם יצאו כבר מכל החורים".
 
אז בפעם הבאה אשתף אתכם בפרויקט הבא שלי; תליית מערכת השמש מדפים מבריקים...
 
 
נשיקות ותשמרו על עצמכם <3 עינת
 
ועוד דבר אחרון: אנחנו משתפים את הילדות במה שקורה בארץ, ומצליחים לשמור על מפלס חרדות נמוך. זה לא אומר שבפעם הבאה שהן יפגשו ערבי, הן לא יתנו לו אחת בין הרגליים...


יום שלישי, 1 ביולי 2014

תודה



לפני כשבוע הבחנתי בדאגה שהבנות מגלות סימני קיטור בתדירות גבוהה מן הרגיל. לכולנו יש זמנים כאלה, בהם נראה כאילו שום דבר לא הולך לנו לפי התוכנית, או כאילו כל העולם עושה לנו דווקא. ברגעים כאלה כל מה שאנחנו רוצים זה להתלונן, ולהפנות אצבע מאשימה כלפי העולם ושוכניו. ובנותיי, כצאצאיות גאות למין הפולני (ולא משנה כמה האחוז הוא מזערי, הגן הפולני שולט) יודעות לקטר יופי. אז זהו, שבדיוק ברגעים האלה, הייתי רוצה שידעו לראות גם את הטוב, ושידעו להעריך אותו.
ולכן, כל ערב, החלנו מתכנסים יחדיו וכל אחד אומר על מה היה רוצה להודות היום. אנחנו חושבים על הדברים הקטנים והגדולים שאנחנו רוצים להודות עליהם ופורקים! וכמה זה כיף לשמוע מהן תודות!
נפגשים בארוחת הערב ומודים

הנה מקבץ:

תודה על שאת אמא שלי (יעל מפרגנת מכל הלב ..ולא לחינם זו התודה שהכי מחממת לי את הלב)
 
איך אפשר להתעלם מכל המתיקות הזו??
אני נמסה בכל פעם מחדש <3

תודה על שיש לנו את יערה, כי היא כזו חמודה ומתוקה.


 
 
תודה על זה שסיימתי את התנור שלי (לעמית היה רעיון והיא הביאה אותו לביצוע מרהיב!)
 
אפילו חלון ווילון מעל התנור יש...



 

תודה על שיעל קיבלה חגורה צהובה בקראטה כי זה שימח אותה (עמית מודה)



תודה על ששיחקנו בחוץ והייתי שוערת בכדורגל. (המונדיאל משפיע על יעל, פירוט בהמשך)
 
תודה שלא ירד גשם ויכולנו לשחק עם החברים.


מקסים, נכון?

אנחנו הוספנו גם -
 
תודה על כך שחברה של יעל צחקה עליה כשנפלה, כי אז יכולתי לראות איך עמית מגנה על אחותה בחירוף נפש.
 
תודה לאמא שעוזרת לי לקום בבוקר (בח"לי...)
 
תודה לאישי שממשיך לאתגר אותי (לקום כל בוקר בארבע וחצי למשל...).
 
והאתגר האחרון - עיצוב המשרד שלו בחווה

תודה לעמית שעשתה כלים וליעל שעזרה לשכנה לנקות את הגינה וליערה שעזרה לי בגינה (!), וכל זה מרצונן, מבלי שהתבקשו לכך.
 
תודה לצחי שנתן לי את הרעיון הנפלא לבנות משגרי מרשמלו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תודה לוטרינרית שעזרה לדולסה לה גורדה לגלות את מינה ולהבין שבעצם הוא חיים. או דולסה אל גורדו.

 

תודה על ארוחות ערב משותפות
 
במיוחד כאלה שמחכות לבשר שבח"לי מינגל כרגע...
 

תודה לחמותי על שלימדה אותי להכין קובה סלק.
בח"לי ליקק את האצבעות!
 
מפגש התודות הזה ממלא אותי בשמחה כל ערב, וממשיך לתדלק אותי גם במהלך היום. אני מחפשת את המקומות עליהם אני רוצה להודות. את האנשים שעשו לי טוב, ואת אלה שעשו לי רע - כי מהרע גם צומח טוב. ומלבד הרצון שלי ללמד את הבנות להעריך את הטוב, אני מרגישה שגם אני מתרגלת פה דרך חיים.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו קטן: במסגרת חגיגות המונדיאל, בכל צומת מתנפנפות להן חולצות בשלל צבעים של קבוצות הנבחרות, ורוכלים מציעים שלל תחפושות ודגלים ועוגיות דגלים. גם יעל נכנסה לרוח הספורט וביקשה חולצה. "של מי?" שאלתי. "של ארר..." מלמלה הבכורה שלי "ארג..ארנג..ארטנגי...של ברזיל!"