יום שישי, 28 בנובמבר 2014

הדרכה קולאז' פרחים

הרוחות מתחדשות גם בגואטמלה והעונות מתחלפות.
את העונה הגשומה והחמה (קיץ?) מחליפה עונה קרה ויבשה, יחסית.
סוף סוף רואים כוכבים בלילות ולא מסך עננים מכביד, והשמש זורחת מרבית שעות היום, גם אם היא לא מצליחה לחמם את המים בבריכה שהבנות ניפחו (פפחחחח...הבנות!! נגמר לי האוויר מהבריכה הזו!) כי הרוח הקרה מסיעה את הקרניים החמות הרחק מכאן. כנראה שזה חורף. הטמפרטורות צונחות למינימום של 14 מעלות צלזיוס והימים בהירים בהירים. תענוג צרוף! חבל רק שאת כל הסוודרים שלי השארתי בארץ, כי מי חשב שיהיה כזה קר בחורף בגואטמלה אחרי הקור של ערד?? טוב. אל תתפלאו לשמוע אם בחורף הבא נקנה קמין לחמם את הבית, כי הגוף מתרגל לכל סוגי מזג האוויר, גם המגוחכים ביותר.

מה שכן, הצמחים סביב מתנהגים כאילו האביב הגיע, והכל פורח וצבעוני סביב הבית שלנו, מה שמיד דירבן אותי למהר ולקטוף כמה חופנים כדי ליצור לנו תמונת קולאז' פורחת. את הרעיון לקחתי משיטוט באינטרנט, ששלח אותי לנבור בחנויות יצירה ולקנות טפט שקוף אותו הנחנו על השולחן הפוך (ונעזרנו בנייר דבק להדביק אותו שלא יזוז בכל מגע של שרוול תועה).
הבנות עם הטפטים וערימת הפרחים
במרכז השולחן שמנו את צלחת הפרחים הקטופים והקטומים, כולל כמה עלים בשביל הירוק והבנות החלו להדביק. עמית הניחה פרח פרח בתוך מסגרות של כוכב שציירתי לה לפני כן על הטפט, יעל פירקה עלי כותרת ואבקנים והוסיפה מרקמים וגוונים, ויערה לקחה חפותה והעמיסה. כמובן שעלתה קול זעקה "היא גומרת לנו את כל הפרחים!" אבל מיד אחרי שסיימה את העבודה המאומצת, ירדה מהשולחן והניחה לי להוריד קצת מהמעמסה ולהחזיר קצת פרחים למרכז השולחן.


אחד אחד, בתשומת לב רבה.
רואים את הכוכבים למטה? אותם ציירתי לפני שהורדתי את הדבק.

הטפט של יערה לפני שלב החפותה

איזה פרח לשים עכשיו?
אני יודעת! את כולם!
כשסיימו להדביק, גזרנו פיסת טפט באותו הגודל והדבקנו את שתי הפיסות אחת לשניה, משתדלות להדביק בכל אותם החרכים שנותרו סביב לפרחים.


יעל מדביקה את היצירה של יערה אחרי שדיללנו קצת..


כדי להדביק את 2 הפיסות כמו שצריך השתמשנו במסקינג-טייפ כסוף כדי למסגר את התמונה, חוררנו עם מחורר משרדי ותלינו בחוץ שיתפוס את קרני השמש. חוץ מעמית. עמית הדביקה את שלה על החלון מעל מיטתה כדי שתוכל לקום בבוקר ולראות את הפריחה כל יום.

 

התוצאה מקסימה בעיניי, ועכשיו רק נותרת השאלה כמה זמן ייקח עד שהפרחים יירקבו שם בפנים :-)

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: היום בערב מופיעה עמית, בתי האמצעית במופע הבלט הראשון שלה. כפי שכבר ציינתי בעבר, הגואטמלים מאוד אוהבים ארועים מתוכננים היטב וביעילות ומזה שבוע שאנו מטיילות מדי יום לאודיטוריום כדי לשים את הילדה ל3 שעות של חזרות. היום מתוכנן לנו ביקור בסלון היופי, מניקור, תסרוקת בלרינה מקצועית ואיפור קל ואז שעתיים המתנה מורטת עצבים. מחר אני מכינה לה גולגול לבד! 

יום רביעי, 26 בנובמבר 2014

צבים. לחופש נולדו.

 זוכרים אתמול שסיפרתי לכם על החששות שלי מהמעבורת בדרך לצפון גואטמלה?
אז זהו, שהשבוע התבדיתי. השבוע נסענו לחוף הים בדרום.  המעבורת בדרך לצפון? זו לא היתה מעבורת. אולי מעבורונת. קטנה, קטנה. פיצפונת. כי בשבוע האחרון העמסנו את האוטו על קנו מעץ, ובמשך 20 דקות השטנו אותו על פני תעלת הימים. הנוף הפסטורלי מסביב והשקיעה הנפלאה ברקע לא הקלה ולו במעט על ההיסטריה הקלה שאחזה בי בכל פעם שהימאי האמיץ שהשיט אותנו נעמד בגבורה בירכתי הקנו וניווט אותו עם הרגל. זו מעבורת!!
 
 
 

משאית תובלה או חנות מכולת ניידת?
 הכל התחיל במייל תמים שבח"לי (בחיר ליבי) שלח לי, ובו מסופר על...רגע...חכו לזה..בניית מתח...פסטיבל צבים!!!
כן, כן! סוף שבוע שלם של פסטיבל שמיועד לצבי ים. אני אישית מאוד אוהבת צבי ים. אפילו גידלנו 2 צבים בבית שלא שרדו את קצב החיים המשפחתי (או אולי את הריסוסים התכופים נגד זבובים שהרעילו להם את המים באקווריום. אולי). ולכן לא התמהמהתי, ולאחר חיפוש מדוקדק באינטרנט מצאתי לנו את המלון עם חוות הדעת החיוביות ביותר באזור והזמנתי לנו חדר משפחתי.
גילוי נאות - זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מנסים סופ"ש לחוף האוקיינוס השקט. בפעם הראשונה זה היה ביקור ספונטני שהוציא אותנו באמצע הלילה מהבית, והביא אותנו בחצות הליל למלון היחיד שמצאנו שזורמים בו מים חמים. הפעם האזור היה קצת שונה והמלון ההוא לא היה כזה מוצלח, אז החלטנו לנסות את מזלנו במלון חדש במונטהריקו (שם היה הפסטיבל. הוא גם היה בהוואי אבל חשבתי שזה קצת רחוק לנו לסוף שבוע. רק אחר כך גיליתי שהוואי זו עיר נופש בהמשך הכביש).
וכך, שמחות ומרוצות, ארזנו בנות הבית את חפצינו ויצאנו בשבת בצהריים לאסוף את אבא מהעבודה ולנסוע לים.
הדרכים בגואטמלה לא מתוחזקות כראוי. האמת היא שקצת קשה לתחזק אותן כשמדי חצי שנה לא מפסיק לרדת גשם, ובחצי שנה הנותרת יורד כל יומיים. הדבר גורם בדרך כלל לבורות בכביש, או במקרה של הדרך למונטהריקו - עמקים קטנים ומסביבם אספלט. אך לא בורות קטנים (או גדולים) יעצרו אותנו מלהגיע לים! ולא קבוצת הנשים שעמדו על הדרך ונופפו לנו בידיהם יגרמו לנו להאט! אבל הבור הענק שפוצץ לנו צמיג בהחלט כן. וכך מצאנו את עצמנו, באמצע דרך ללא שוליים, מחליפים גלגל. זאת אומרת - הבנות ואני יושבות באוטו, הזאטוטה משחקת בחלונות האוטומטיים ו"הבנות" (כפי שהיא קוראת לאחיותיה הגדולות) שרות שירי פסטיגל מאחורה, ובח"לי האמיץ מתחמק ממכוניות חולפות ומחליף גלגל.
את הצמיג הקרוע החלפנו בעיירה צ'ימולילה. או צ'ימילולילה. או משהו כזה. בפנצ'ריה. ומיד המשכנו בדרכנו, שמחים וטובי לבב לעבר חווית הפסטיבל. הוויז הבטיח לנו נסיעה של שעתיים, או שעה אם נבחר ללכת במעבורת, וכך הטלטלנו בדרך מרובת מהמורות עד לסירת הקנו שלעיל.
את הדרך חזרה תיכננו קצת אחרת...
 

האוקיינוס השקט הוא לא שקט בכלל, וגלים שוצפים קצפו סביבנו בזרמים רבים.
כמובן שהבנות נהנו מכל רגע.
החול שחור בזכות ההרים הוולקניים שמסביב.
הוא גם בקושי יוצא ומתנקה מבגדי הים אחר כך..

רציתי לכתוב כמה קשה היה לישון במלון בלי מקלחת חמה, עם מיטות לא נוחות ומוסיקה רועשת כל הלילה. במקום זה אני אציין את הגינון הנפלא והשירות האישי שקיבלנו שם.
 
 
הצבים ששיחררנו לחופשי, יחזרו בעוד שנתיים לחוף, להטיל את ביציהם.
או אז, בהינתן שמצב הכבישים יטופל, או שיהיה לנו רכב 4X4, נחזור גם אנחנו.


הזריחה בדרך לשחרור.
אחד מהרגעים היותר מוצלחים בסופ"ש הזה.

 
חמודיייייםם!!

תראו אותם רצים לים! חמודים!!
 
 

"תראי, אמא! ילדה קבורה בחול!"
מוח קרימינלי בגיל עשר מינוס..


נשיקות <3 עינת
 
ועוד דבר אחרון: בדרך חזרה הביתה, גילינו שגם הקרטר נדפק, וכל השמן ברח לנו מהאוטו. אחרי שעתיים שבהם חיכינו שיזרום כל השמן החוצה, הדבקנו את החור, חיכינו שיתייבש הדבק ומילאנו שמן חדש (ושוב, אנחנו במונח הפיוטי של המילה. בח"לי), ביקש האיש היקר שפעם הבאה שאדבר איתו על צבים, זה יהיהאך ורק במרק.


יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

לטיול יצאנו

מי שקורא את הבלוג שלי, עלול בטעות לחשוב שכל היום אנחנו רק מטיילים ללא דאגות בלב בבית הזה. טוב. זה לא כל כך רחוק מהמציאות. אנחנו באמת מטיילים הרבה, ומכמה סיבות - הראשונה, כי זה ממש ממש כיף, לטייל ביחד.
השניה, כי זה היה הרעיון הכללי מאחורי הרצון שלנו לעזוב את הארץ ולעבוד בחו"ל.
והשלישית, נו באמת! אנחנו בגואטמלה! איך אפשר שלא??
מאוד משמח אותנו לארח משפחה וחברים בארץ המופלאה הזו כי בכל פעם אנחנו מגלים קצת יותר ממנה, ואמנם רואים את האתרים העיקריים יותר מפעם אחת, אבל בכל פעם החוויה היא אחרת.
אז באיחור אופייני, הנה כמה תמונות מהטיול האחרון שלנו (שהיה בתשרי,כן?! זאת אומרת באוקטובר..), שהיה פשוט נ-ה-ד-ר!
התמונות הן לאו דווקא לפי הסדר שבו טיילנו, אבל הן נבחרו בקפידה.
 
 
 סמוק שמפיי. אולי אחד מהמקומות הכי יפים בעולם.
עצי קקאו, ילדים שמוכרים שוקולד ביתי, ונהר אחד גדול שלרגע זורם מתחת לאדמה ולרגע מתפרץ מהצד השני שוצף וקופץ.
ובינתיים, מעל פני השטח, בריכות רדודות של מים זכים והרבה ירוק.
 






בדרכים חוצים שווקים מקומיים צבעוניים וריחניים.
החלון לרוב נשאר סגור כי הריח דווקא לא משהו.
 






ופתאום, באמצע שומקום - מעבורת!
האמת, קצת חששתי...
 



טיקאל. ג'ונגל עתיק שחלקו בגואטמלה וחלקו במקסיקו והא מכסה עיר ענקית.
פה פגשנו טרנטולה. אוסקר דאג להביא אותה במיוחד בשבילנו,
ושילמנו לו כדי שהיא תופיע במקרה על הדשא לפנינו.
ביקשנו טיגריס, אבל גם טרנטולה זה נחמד..
 




אגם פטן-איטצה, במדרונות הג'ונגל.
 


 
שיט על הנהר המתוק - ריו דולסה
 









 
אפילו מצאנו מלון עם בריכה ומגלשות!
 

 
ושוב בדרכים הצבעוניות של גואטמלה.
 


 
אגם אטיטלן המרהיב, עם הרי הגעש שסביבו והכפרים הציוריים.

 
ביקור בסנטיאגן אטיטלן, טיול בתוקתוק סביב הכפר (כפר,כן?! 60.000.איש!)

הגברת הזו, מלבד היותה מקצוענים בליפוף החגורה הארוכה הזו סביב ראשה כבמעשה כובע מצחיה, מופיעה בצעירותה על מטבע ה-25 סנטאבוס (אגורות)




מכבסה ציבורית



 
סדנת שוקולד במוזיאון השוקולד באנטיגואה
 

 
ובינתיים אפשר לטעום מהליקר שוקולד בטעמים...
 




מקלפים, קולים, לומדים, טוחנים, וטועמים.
הרבה טועמים.
 





השפים
והתוצאה
אומגה בטנדור, נקודת תצפית מרהיבה מעל אנטיגואה.
 




גולת הכותרת! ביקור בחווה של בח"לי
 




 
תצפית על אגם אמטיטלן, בדרך להר הגעש פקאיה
 



פקאיה! הפעם החלטנו לטפס עם סוסים!
ולצלות מרשמלו בסיטונאות..
 







ביוטופ הקצאל.
לא ראינו קצאל.
הם בכלל מגיעים בדצמבר.
 








עד כאן לטיול הזה.
השבוע היינו בחוף האוקיינוס השקט לרגל פסטיבל הצבים, אבל על כך אספר מחר.
 
נשיקות<3 עינת