קודם כל, נראה לי שאני חייבת לכם התנצלות.
כי הנה אני, הכותבת בלוג לעת תחביב, חיה את חיי ומבלה את חוויותיי, ולא משתפת אתכם בגרוש! וזה לא שאני לא חושבת עליכם. הו לא..כרטיס הזיכרון בטלפון שלי מלא בתמונות שכולן נלקחו מתוך מחשבה עליכם בלבד, ואיך אצרף אותם לבלוג מרנין ואתם תשבו בבית, או במשרד, או בדרך לאנשהו, מול המחשב או הטלפון, ותצחקו כל כך, שאדם זר שיעבור במקרה מול דלת המשרד שלכם יחשוב שאתם קצת דפוקים בראש כי אתם צוחקים בקול לעצמכם. לבדכם.
ואז מגיע הערב, ואני, בחוצפתי הרבה, הולכת לישון.
כאילו, מה?? מה לישון? איפה המחויבות? והרצון הטוב? וההתחשבות בכם, שחיים לכם בציפיה עמוקה לקרוא על הפדיחה האחרונה שלי (כמו לכתוב נגזרת למכנסיים במקצועיות רבה, ואז לגלות שתפרתי את שתי הרגליים אחת לשניה ויצרתי חצאית), או על איזו חוכמה של זאטוטה בת 3 (אמא, אני יכולה לאכול בכוח? שאלה והשפריצה מרק לכל עבר), או על איזו תובנה חדשה לגבי המקומיים (כי זמן בחירות עכשיו, ומלבד שלטי הבחירות הרגילים, שמעטרים כל עמוד/קיר/אבן שפה/הלך מסכן שעמד רגע אחד יותר מדי, ישנם גם שלטים המבקשים מהאלוהימה שלהם שיעזור להם לבחור נכון ולמגר את השחיתות במדינה. כבוד).
הרי החיים אינם חיים בלי שאהגה את הגיגיי מעל גלי הרשת. החיים שלכם, זאת אומרת. שלי דווקא די סבבה.
אז מה אני רוצה מכם בעצם?
שאלה טובה.
קודם אני רוצה להגיד לכם תודה, על שלא התייאשתם, וגם בימים של דילול בלוגי (יש כזה מושג, נשבעת לכם!) עדיין אתם חושבים עליי (פחחח..עאלק!) או לפחות ניגשים לבדוק מה חדש, ואיזה רעיון אווילי חדש התחשק לי לעשות (מכנסצאית למשל היה רעיון ממש טפשי, נאלצתי לשבת חצי שיעור ולפרום).
ורציתי להתנצל על שלא שיתפתי אתכם בסתם הגיגים בזמן האחרון אלא הלאתי את חלקכם בהדרכות שדורשות מכונות תפירה וכאלה. אני מתנצלת מעומקי ליבי ומבטיחה לכם שאעשה זאת שוב. כי אם אני נהנית אז בטוח יהיה מי שייהנה גם כן (שלום לך :-))
ולכן גם מבקשת מכם להמשיך ולקרוא, כי מדי פעם גם תבוא רשומה כזאת, שעוסקת בעיקר בהלקאה עצמית. ואת זה הכי כיף לקרוא, הרי.
ולסיום סיומת - בואו תשמעו שיר מגניב ששמעתי לאחרונה, ותגידו לי אם לא בא לכם להתאהב קצת שוב.
כי הנה אני, הכותבת בלוג לעת תחביב, חיה את חיי ומבלה את חוויותיי, ולא משתפת אתכם בגרוש! וזה לא שאני לא חושבת עליכם. הו לא..כרטיס הזיכרון בטלפון שלי מלא בתמונות שכולן נלקחו מתוך מחשבה עליכם בלבד, ואיך אצרף אותם לבלוג מרנין ואתם תשבו בבית, או במשרד, או בדרך לאנשהו, מול המחשב או הטלפון, ותצחקו כל כך, שאדם זר שיעבור במקרה מול דלת המשרד שלכם יחשוב שאתם קצת דפוקים בראש כי אתם צוחקים בקול לעצמכם. לבדכם.
ואז מגיע הערב, ואני, בחוצפתי הרבה, הולכת לישון.
כאילו, מה?? מה לישון? איפה המחויבות? והרצון הטוב? וההתחשבות בכם, שחיים לכם בציפיה עמוקה לקרוא על הפדיחה האחרונה שלי (כמו לכתוב נגזרת למכנסיים במקצועיות רבה, ואז לגלות שתפרתי את שתי הרגליים אחת לשניה ויצרתי חצאית), או על איזו חוכמה של זאטוטה בת 3 (אמא, אני יכולה לאכול בכוח? שאלה והשפריצה מרק לכל עבר), או על איזו תובנה חדשה לגבי המקומיים (כי זמן בחירות עכשיו, ומלבד שלטי הבחירות הרגילים, שמעטרים כל עמוד/קיר/אבן שפה/הלך מסכן שעמד רגע אחד יותר מדי, ישנם גם שלטים המבקשים מהאלוהימה שלהם שיעזור להם לבחור נכון ולמגר את השחיתות במדינה. כבוד).
הרי החיים אינם חיים בלי שאהגה את הגיגיי מעל גלי הרשת. החיים שלכם, זאת אומרת. שלי דווקא די סבבה.
אז מה אני רוצה מכם בעצם?
שאלה טובה.
קודם אני רוצה להגיד לכם תודה, על שלא התייאשתם, וגם בימים של דילול בלוגי (יש כזה מושג, נשבעת לכם!) עדיין אתם חושבים עליי (פחחח..עאלק!) או לפחות ניגשים לבדוק מה חדש, ואיזה רעיון אווילי חדש התחשק לי לעשות (מכנסצאית למשל היה רעיון ממש טפשי, נאלצתי לשבת חצי שיעור ולפרום).
ורציתי להתנצל על שלא שיתפתי אתכם בסתם הגיגים בזמן האחרון אלא הלאתי את חלקכם בהדרכות שדורשות מכונות תפירה וכאלה. אני מתנצלת מעומקי ליבי ומבטיחה לכם שאעשה זאת שוב. כי אם אני נהנית אז בטוח יהיה מי שייהנה גם כן (שלום לך :-))
ולכן גם מבקשת מכם להמשיך ולקרוא, כי מדי פעם גם תבוא רשומה כזאת, שעוסקת בעיקר בהלקאה עצמית. ואת זה הכי כיף לקרוא, הרי.
ולסיום סיומת - בואו תשמעו שיר מגניב ששמעתי לאחרונה, ותגידו לי אם לא בא לכם להתאהב קצת שוב.
נשיקות <3 עינת
ועוד משהו אחרון: במקור הרשומה הזו היתה צריכה להיות מעוטרת בתמונות של התוכית צ'יקה והיא ספוגת מים אחרי מקלחת, ככה בשביל ההומור הנמוך, אבל המערכת החדשה של מייקרוסופט לא מאפשרת לי, אז עד העדכון החדש - ראו עצמכם כמודרי תמונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה